מרגישה שאמא שלי דפקה לי את החיים

אני עולה לכיתה יא , אף פעם לא אהבתי ללמוד לא היה לי כח ולא סבלנות לזה אני ממש לא ילדה טיפשה או משהו , עברתי 3 בתי ספר בחיים וכולם אמרו לי שיש לי מלא פוטנציאל ואם הייתי משקיעה הייתי גאון , אבל פשוט לא היה לי ראש לזה .. גם גילו אצלי קשב וריכוז וניסיתי לקחת ריטלין והכל אבל לא הלך
בסוף ט' אמרתי לאמא שלי שאני עוברת לבצפר מקצועי עם שתי חברות ללמוד עיצוב שיער וטיפוח וכל זה כי זה מה שרציתי להתעסק בו בתאכלס , בקיצור אמא שלי חשבה על זה ואז כמובן שאחיות שלי התערבו ועשו לה שטיפת מוח שאני יתדרדר שם ויתחיל לעשן ולשכב עם בנים וכל מיני שטויות שאינלי מושג מאיפה הם הביאו אותם , ואמא שלי התנגדה ולא הסכימה .
אז אחרי תקופה שחורה של 5 חודשים עברתי לבית ספר חדש בכיתה י הייתי מדוכאת רצח לא מצאתי את עצמי שם בכלל ואז עזבתי קצת לפני סוף שנה .
עכשיו אחרי שאמא שלי אכלה קש , היא הבינה שמקצועי זה הכי טוב בשבילי ואחיות שלי הפסיקו להתערב אחרי שהן הבינו שזו הייתה טעות , אז הלכנו לפני שבוע לבצפר שרציתי דיברנו קצת עם איזה מורה שם שמקבל הורים , והוא אמר לי שאני לא יוכל להתחיל ללמוד שם ב יא' כי את העיצוב שיער מתחילים מי' , ואם אני רוצה ממש להיכנס אז אני אצטרך להתחיל שוב מי' .
רציתי לבכות נשבעת , ההורים שלי ידעו שאין סיכוי בעולם שאני יסכים להתחיל שוב י' אז הם פשוט קמו ללכת כי הם ידעו שחבל על הזמן .
עכשיו אמא שלי מנסה למצוא פיתרונות והיא אומרת שהאפשרות היחידה זה קורסים כי אף בצפר לא יסכים לקבל אותי ככה .
אני לא רוצה לעשות קורסים אני רוצה ללמוד בבצפר כמו ילדה נורמלית מהבוקר עד צהריים ! זה הדבר שהכי פחדתי ממנו , שיסתכלו עליי כמו אחת מפגרת שנשרה מהבצפר בכיתה י .
אני עצבנית על אמא שלי ברמות קשות , המחשבה שאם היא הייתה מקשיבה לי בכיתה י לא הייתי צריכה לעבור את כל החרא הזה בחיים .
ועוד הכי עצוב שהיא צועקת עליי וגורמת לי להרגיש אשמה , כולם כאן .. נמאס לי ממנה היא חיה בסרט שהיא יודעת מה טוב בשבילי ובינתיים היא רק עושה לי רע , נשבעת לכם הייתה תקופה שהיא לא התערבה לי בחיים כי רבנו והחיים שלי רק השתפרו , ואז כשחזרנו לקשר שוב חזר להיות רע . כאילו היא מביאה לי נאחס . אין לי מושג מה לעשות כבר .. אני מרגישה אבודה