אוהבת אותו כל כך! אבל לא יודעת מה יהיה בעוד שנתיים...

טוב אז... היי לכם, אני נועה ועוד מעט יש לי יום הולדת 19.
לא מזמן אני וחבר של נפרדנו בגלל סיבה שלא תלויה ממש בנו.
הוא בן 26... עכשיו, אני יודעת שאתם בטח אומרים שהוא גדול מדי... ואתם צודקים!
היינו ביחד בערך 3 חודשים, והיה לנו כיף! היינו רבים פה ושם את הריבים הקטנים האלה שמראים שאכפת לנו אחד מהשנייה... ואז ממשיכים לדבר כרגיל...
עכשיו הוא סטודנט, עובד במקביל ללימודים וגם בין לבין הולך למלגה - חחח הכל מהכל ביחד! ואני בצבא... עושה יומיות כמו ג'ובניקית נורמטיבית...
מהבחינה הזו היה לנו דיי קשה... לו היה קשה כי בנוסף לכל זה הוא גם השתדל לתת לי את מלוא תשומת הלב... ולי היה קשה כי לא תמיד היה אפשרי לדבר אחד עם השנייה או להתראות כי הוא מפוצץ תמיד מבחינת זמנים ואני מבינה את זה... וגם הוא תמיד הולך לישון מוקדם ממני, אבל לא היה לי אכפת כי אני אוהבת אותו מאוד וגם הוא אותי.
אותו שבוע שנפרדנו לא ראיתי אותו בכלל בערך ארבעה ימים (אבל תמיד מדברים בטלפון), וביום שני שהייתה "השיחה"... היה ברור לי ולא שביום שלישי אנחנו נפגשים כמו תמיד סוף סוף!
עכשיו, השיחה הזו התחילה רגיל... כמו תמיד... "מאמי", "חיים שלי", "אני אוהבת אותך", "אני מתגעגע אלייך" וכמו זוג... ואז הוא פתאום הגיע עם שאלה כזו:
"מאמי, תגידי... יצא לי לחשוב על זה כבר... מה קורה אם בעוד שנתיים אני אומר לך שאני רוצה להתחתן?"
עכשיו אני נכנסתי להלם... כי תמיד תמיד תמיד הוא אמר לי שהוא לא בראש לחתונה... ואז התחלנו לדבר על זה... ופתאום הוא התחיל לקלוט שאם הוא מחכה שאני אהיה בת 24 כדי להתחתן, הוא אשכרה יהיה בן 31! עכשיו, לי לא אכפת בן כמה הוא כן?! חח וניראלי שכולכם הבנתם... אבל אני מבינה מאיזה מקום הוא מגיע... להתחתן רק בגיל 31 זה מאוחר...
עכשיו אני מדברת על עצמי בגיל 24, כי לא ממש חשבתי להתחתן לפני זה... כי אני רוצה ללמוד, להוציא תואר, לעשות טיול אחרי צבא וכאלה, וגם אמא שלי שמרה לי חסכונות בצד במיוחד בשביל לימודים.
בגלל זה החלטנו לצערנו שאין לקשר הזה עתיד... כי בעוד שנתיים אני לא ארצה להתחתן וכשלו יהיה את הדחף הזה לחתונה הוא כבר יהיה גדול.
בגלל זה החלטנו שלא נבזבז אחד לשנייה את הזמן, כשבזמן הזה הוא יכול למצוא מישהי בערך בגילו, שהיא תתחתן איתו ואני אוכל למצוא מישהו בן גילי ולהיות במערכת יחסים ללא לחץ שתאפשר לי ללמוד במקביל ולעשות כל מה שאחרים עושים אחרי צבא.
אחרי השיחה הזו, כבר במשך שבועיים אנחנו עדיין בקשר ופה ושם מדברים קצת בפלאפון ומנסים לא להזכיר את הכל ומה שהיה...
חברות שלי אומרות לי שעדיף לי לנתק לגמרי את הקשר כי ככה אני לא אוכל להמשיך הלאה, אבל אני לא רוצה להמשיך הלאה! אני אוהבת אותו! בכיתי ואני עדיין בוכה... אני לא מפסיקה לחשוב עליו ולהתגעגע! וזו הפרידה הכי מבאסת בעולם! עצם זה שהיא אמנם לא נוצרה מכעס שזה יפה... היא קשה לי כי היא נוצרה מתוך אהבה אחד לשנייה והבנה וכי אין ברירה...
אז... יצא לי לחשוב על זה קצת יותר לעומק בזמן האחרון ואמרתי... ואם הוא יציע לי נישואים בעוד שנתיים או 3... כשאני אהיה בת 22, מה כבר יכול לקרות? אני אוכל ללמוד... זה לא חייב לעצור אותי... ילדים זה לא משהו שחייב להגיע ישר אחרי הנישואים ואם ככה אז אין בעיה, אני אלמד כרגיל ויוציא תואר...
אבל אני לא בטוחה בזה... אלה דברים עתידיים.
בגלל זה אני צריכה חוות דעת לפני שאני פזיזה מרוב אהבה... מה דעתכם? מה לעשות??? אני אוהבת אותו כל כך! בטוחה בו כל כך!