אבא שלי לא משלם מזונות ולא משתמש בהסדרי ראיה. בדיכאון!

היי למרות שעל פניו נראה שזה לא משפיע עליי בכלל ואני משדר "עסקים כרגיל" אני מרגיש עדין שאני חייב לפרוק.
אז ההורים שלי התגרשו לא מזמן, והתהליך עצמו נמשך במשך שנתיים.
השנתיים-שלוש האחרונות היו ממש קשות כל הזמן ריבים. אף פעם לא דרשתי שום דבר אך רציתי לעשות עלייה לתורה כמו כולם (מגיע לי לא?). אבל מרוב הריבים שלהם לא היה אכפת להם. בסוף הם עשו לי עליה לתורה אחרי הגיל 13 וגם זה היה כי לחצתי עליהם. אבל בסדר זה עוד שולי.
קצת אחרי זה לקחו אותו בגלל אלימות במשפחה (אני אישית מטיל ספק בזה). מאז לא ראיתי אותו שנה ואמא שלי כל הזמן הכריחה אותי לשלוח לו הודעות כאלו שאנחנו יוצאים, ונהנים ולא צריכים אותו. במקביל גם התנהל תיק הגירושין. בעקבות הליך הגירושין הוריי נאלצו לעבור שלום בית. מאז אותו היום פתאום ראיתי את אמא שלי חוזרת הביתה מבית המשפט מדברת איתו בטלפון וממש צוחקת ונהנת. אני אישית ממש כעסתי עליה, כי כבר שנה לא דיברנו איתו (אני ואחי) בגללה ואם דיברנו אז רק בסתר. אם היא היתתה מגלה אז היא הייתה עושה סקנדל כזה... ופתאום היא זאתי שמדברת איתו!!!
ממש שנאתי אותה על זה הרגשתי פשוט כאילו בכלל לא אכפת לה מאתנו. ואז אחרי שבוע היא שוב רבה איתו על זה שהוא לא מספר להורים שלו על זה שהוא מחליט לחזור (ככה הוא אמר לה) ועל זה שהוא לא חוזר לגור איתנו. ואז היא שוב חזרה לבכות ואז אחרי שבוע היא שוב השלימה וחזרנו למתכונת הרגילה. לא יכולתי לדבר איתו, זה בטח ישמע לכם מטופש כאילו אני בן 15 ולא בן 5 ושכנראה הייתי יכול להרגיע אותה, אולי זה באמת ככה אבל זה לא היה. כשאבא גר איתנו אז רגע לפני שהוא נפרד מאיתנו אז הם רבו וכל הזמן אמא שלי השתוללה כמו משוגעת עם כל ההתלהמות וזה וצורחת עלי שאני אגן עליה ואז מסתגרת בחדר שלה. עכשיו לא יודע חמה היא התכוונה בלהגן עליה? תמיד עצבן אותי שהיא התנהגה ככה כי אני רואה את אבא שלי יושב על הספה רגוע ואמא שלי קופצת כמו משוגעת, למה היא אף פעם לא יכלה לדבר נורמאלי??
וגם פחדתי לעמוד מולו אני מודה. לא יודע מה היא רצתה שאני אגיד לו. וכשאמרתי הוא היה מוציא אותי אידיוט. והייתי פשוט מרגיש מושפל.
וגם אם אני אמרתי אז זה לא היה מספיק בשבילה והיא תמיד כעסה עליי.
וגם ידעתי שזה יגמר מתישהו ולא רציתי אץ התחושה הזאת ש"הסתכסכתי עם אבא שלי".
וגם כבוד הורים.
כן אלו כל הסיבות שלי למה לא עשיתי את זה.

אז פשוט הפעלתי את נוהל "אם אתעלם אולי זה יעלם" ופשוט העלמתי מכל זה. נתתי לה "לגווע ברעב" (כשהיא רצתה לאכול היא יצאה כמו גדולה). ואז יום אחד איזה ריב אחד זה התפוצץ וקרה מה שקרה באה משטרה ולקחה אותו. על פניו נראה שלא התגעתי אליו אך כשהוא בא בפעם או פעמיים היחידות אחרי המקרה הזה ממש התרגשתי.
בקיצור הם רבו (בזמן שלום הבית) על זה שהוא ניצל את אמא שלי שהיא תאשר שהוא כבר לא כזה מסוכן והיא אישרה ואז הוא ניתק איתה קשר. והיא שוב בכתה וכל זה. ואז הוא הסביר לה למה הוא לא ענה והם השלימו. ואז הוא החליט לבוא הביתה לשישי שבת והיה ממש כיף. הם תכננו לעשות את זה שוב. עכשיו הוא דיבר איתי על זה אם זה כדאי בכלל עכשיו לפי מה שהוא אמר הבנתי שהוא פשוט מנסה לשמור איתה ככה על יחסי ידידות ולא באמת לחזור. אז החלטתי להגן סוף סוף על אמא ואמרתי לו שאם זה בשביל זה אז שלא יבוא, ואז הוא יפרד ממנה בשביל שלא תפגע. והוא לא זלזל בי ועשה את זה.
עכשיו אמא שלי חיכתה לו כל החמישי הזה ולא סיפרתי לה על זה עד שהיא חיטטה לי בטלפון וראתה את זה. היא ממש כעסה עליי ועליו, אבל אמרתי לעצמי שזה לא נורא היא רק תודה לי בסוף. הסברתי לה את מה שעשיתי וזה לא עזר. אני לא מבין אותה אם הוא לפי טענתה אשם בהכלל אפילו בהחממות הגלובלית ואני סטף סוף מרחיק אותו ממך שלא יפגע בך אז למה היא כעסה עליי?
אך לבסוף צדקתי היא באמת הפנימה את מה שאמרתי.
עכשיו הם פחות או יותר במצב טוב עברנו כבר הכל והוא עדין לא משלם מזונות. ולא מזמן היה דיון על הסדרי ראיה וגם שם הוא אמר שהוא לא רוצה לראות אותי ואת אחי.
עכשיו אני שואל את עצמי, אני כזה חרא שלא מגיע לי שהוא ידאג לי? אני לא מבין למה אני לא יכול לקבל דברים כמו ילדים אחרים, כמו העליה לתורה ואבא?