שלום לכולם.
בשנתיים האחרונות ניתקתי קשר מהמון אנשים, לטובתי בלבד, האנשים האלה לא עשו לי טוב וכרגע אני מעדיפה להיות לבד מאשר להיות איתם.
תחילה היה לי נורא קשה, הייתי מתסוכלת מכך שאחרי בית הספר אני יושבת בבית, מכך שלא קורה כלום בחיי, מכך שבחגים, ביום העצמאות כאשר כולם חוגגים אני יושבת בבית כמו מסכנה, מחכה למישהו שיזכר בי, שיתקשר אליי.
מחכה יום-יום להודעה, כאשר כן שולחים לי הודעה זו הודעת פרסומת, ספאם.
לא אכחיש, לא טוב לי ככה.
כרגע האנשים שסובבים אותי בבית הספר, השכבה שלי לא בדיוק מקבלת אותי, אני לא מקבלת אותם באותה מידה.
שכבות מעליי, אני רואה אנשים מעניינים אך זה לא יותר מהחלפת מבטים, נורא קשה לי לגשת אליהם, אני לא רואה את עצמי נגשת אליהם.
לחזור מבית הספר, ללכת לישון עוד בצהריים, להתעורר בבוקר, ללכת לישון וכך שוב ושוב ושוב.
מפחיד אותי נורא שזה כבר לא מזיז לי במקום כולשהו, שאני מחכה רק ללכת לישון לאחר בית הספר, שגם אם אני לא עייפה, אני אלך לישון.
איך מתמודדים עם העייפות התמידית הזאת עם התסכול? האם ישנן מסגרות חינמיות שאוכל דרכן להכיר אנשים חדשים? מלבד צופים וכל תנועות הנוער.
נמאס עליי, באמת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות