טוב אז ככה, אני בת 16 ויש לי חיים בערך כמו לכל ילדה נורמלים בגיל 16, אני נראית טוב, יש לי משפחה חמה , הייתה לי נשיקה ראשונה , התאהבתי , יש לי חברות אבל יש לי בעיה אחת.
אני יותר מדי קיצונית , בכל ענייני האהבה אני לוקחת דברים יותר מדי בקיצוניות ומגיבה ממש בהיסטריה אם למשל מישהו שאני אוהבת ינתק איתי קשר או שאני אחווה פרידה ממישהו שהייתי איתו אני אגיב בקיצוניות ואבכה כאילו מישהו מת , אפילו אם אני בכיתה לבד אז אני אבעט באחד השולחנות מרוב תסכול ועצבים ובכי, עולות לי ישר מחשבות שליליות כמו "זה האופי שלך ואף אחד לא אוהב אותו" "מי יאהב אותך?" "הכל חרא לי , אין לי רגע טוב" "איך מתמודדים?" "למה זה קורה לי ולאחרות לו? למה לכולן טוב לכולן יש חבר ".
אני מכירה את כל המשפטים האלה של "את עוד תצחקי על זה" ,"את סך הכל בת 16" "יבוא האחד תאמיני לי" "יש אנשים שרע להם הרבה יותר" אבל באותו הרגע הם פשוט לא מעניינים אותי . לא אכפת לי שיבוא יום ואני אצחק על זה כי עכשיו , היום אני לא צוחקת על זה.
הדברים האלה משפיעים לי על היומיום וכרגע אני נמצאת בכיתה עם מישהו שהייתי איתו לא מזמן ואני משתגעת , אני לא רוצה את זה, אני לא רוצה שמישהו יקבע לי איך היה לי היום וישפיע עליי ואני לא מצליחה לשלוט בזה , אני בוכה אני מתעצבנת , אני משתדלת שלא באופן יומיומי ובכלל בזמן הבית ספר אני נורא בולטת ומצחיקה אז לא רואים את זה עליי אבל אז קורה שאני סופגת מלא ואחת לכמה זמן פשוט מתפוצצת ומגיבה כמו מטורפת .
קשה לי עם זה, אני מרגישה אובססיבית ואני לא רוצה להיות במקום הזה, אני רוצה לעצור את זה עכשיו כדי שלא יהרוס לי את שאר החיים ואני לא יודעת איך , אשמח לקבל את עזרתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות