יש לי חבר כבר כמה שבועות ואימא שלי עדין לא יודעת עליו. עד עכשיו נפגשתי איתו בסתר או שאמרתי שהוא ידיד. זה נשמע כמו משהו מטומטם לעשות במקום לספר לה אבל אימא שלי היא אדם היסטרי לפעמים ברמות לא הגיוניות ונלחצת מדברים לא מלחיצים. היא לא מצליחה להבין אותי ואני לא מצליחה להבין אותה. כשהייתי קטנה יותר והתייעצתי איתה על דברים היא נתנה לי פתרונות לא כל כך רלוונטים או קשים ליישום אז התחלתי להתייעץ רק עם חברות ונוצר מצב שהיא כמעט לא מודעת למה שקורה בחיי,זה נשמע כמו מצב נורא אבל ככה עדיף לשתינו. אני ילדה דיי מרדנית ולימודים לא מעניינים אותי בכלל, כמעט ואין יום שאין לי הפרעה/הברזה/איחור/אי הכנת שב בבצפר ובבית לא רואים זאת בעין יפה, הם טוענים שבכך שאיני משקיעה בבצפר אני הורסת לעצמי ת'עתיד אבל לא יש גישה אחרת לחיים שבה מה שאולי יגרום לי אושר בעתיד לא שווה את האומללות שלי בהווה ושמהות החיים היא הנאה. כפי שכבר הבנתם אני ואימא שלי לא משדרות על אותו גל ולספר לה שיש לי חבר לא יהיה קל. הסיבה היחידה שאני רוצה לספר לה זה כדי שלא תגלה זאת בעצמה. אנחנו גרים בעיר דיי קטנה שהשמועות רצות בה מהר ואני מפחדת שזה איך שהוא יגיע אליה. עשיתי בעבר כמה שטויות בנושא של מין והורי הגיבו מאוד רע כשגילו זאת ומאז הרבה יותר חשדנים בנושא. מה כדאי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות