לפני חצי שנה בערך קצת פחות התאהבתי בפעם הראשונה, עברתי הרבה בנים בחיים שלא תחשבו אבל הוא היה הראשון שבאמת אהבתי.
היינו ביחד כמעט 3 חודשים ונפרדנו. זה לא היה באמת פרידה כמה ימים אחרי התנשקנו הוא אמר שהוא אוהב אותי ורוצה שנהיה ביחד רק בלי ההגדרה של ה״חברים״ או כמו שהוא כינה את זה ״חצי חברים״ הסכמתי לבקשה שלו כי אהבתי אותו וכי הנחתי שאולי ההגדרה הזאת מלחיצה אותו למרות הכל עדיין היו פעמים שלחצתי עליו שנחזור להיות ביחד לא הבנתי אותו ולא הפסקנו לריב. זה ניגמר רע הייתי בטוחה שאני לא אשמע ממנו יותר המשכתי האלה, השלמתי עם העובדה שזהו ובאמת שניסיתי לשכוח. לפני כמה שבועות הוא שלח לי הודעה אחרי מלא זמן שלא דיברנו הוא ביקש סליחה ורצה שניפגש, היססתי בהתחלה אבל בסופו של דבר באתי אליו הביתה... אתם בטח תגידו שאני חלשה או מפגרת אבל אתם חייבים להבין שאני מאוהבת בו. נפגשנו הרבה פעמים מאז ואנחנו מדברים כל יום (הוא זה שמתחיל את השיחות) אבל אני לא מעיזה לשאול אותו מה אנחנו. מצד אחד הוא טוען שהוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו, טוב לנו ביחד ואנחנו לא עם אף אחד אחר. מצד שני אנחנו רבים בכל פעם שאני מעלה את הנושא. אני לא רוצה לסיים את הקשר הזה כמו קודם כי אני מפחדת לאבד אותו. הבטחתי לעצמי שאני אלמד מהפעם הקודמת ויתן לו לרדוף אחרי במקום שאני ירדוף אחריו, בנתיים זה עובד הוא זה שמתחיל את השיחות והוא זה שרודף אחריי אבל אני משתגעת מחוסר הידיעה הזאת של מה אנחנו...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות