היי, אני נערה בת 17 שלפני שנה התחילה לסבול מהפרעות פאניקה וחרדה המלוות בדיכאון.
אני אדם שכל סביבתי מלחיצה אותי, לצאת מהבית מפחיד אותי, להתקרב לאנשים מרתיע אותי.
לא הייתי ככה אבל קרה מה שקרה.
לפני שבועיים הפסיכיאטר שלי הפסיק לי את הפרוזק ( מ 3 כדורים ביום עד 0) כי פשוט נטילתו גרמה לי ליותר סבל מאשר עזרה, התרופה גרמה לי לדיכאון יותר קשה, מחשבות אובדניות ( שלא סיפרתי לו עליהן), עלייה בתדירות התקפי הפאניקה וכול'
לפני שבוע נפרדתי מהחבר שלי זה שנתיים.
הייתה לי עבודה, נוחה ברמות. לפני 4 ימים התפטרתי.
לפני יומיים שכבתי עם החבר הכי טוב שלי, שהוא האקס של החברה הכי טובה שלי..
הם נפרדו לא מזמן.
זאת הייתה הפעם הראשונה שאני שוכבת עם מישהו, אני באה מחברה מאוד שמרנית. אם ההורים שלי מגלים הם ייצאו מדעתם.
באותו יום גם חזרתי לעשן.
מתחילת השנה 80% מהימים נעדרתי מבית הספר
לא עשיתי מבחנים, אני לא לומדת כלום
אני ילדה מצטיינת בי"ב..אני מהראשונים בשכבה.. לפחות ככה הייתי.
כל התקף פאניקה שקורה לי הוא יותר חריף מהשני
אני מרגישה שאני משתגעת
אני לא מתגעגת לחבר-אקס שלי
אין לי ייסורי מצפון שאני מפלרטת עם החבר הכי טוב שלי
אף פעם לא עישנתי ככה.. בכמויות כאלו
והעבודה הייתה סוג של מפלט.. אבל וויתרתי עליה
אני סובלת מהזיות קלות.. שומעת קולות פה ושם
אואה דברים מנותקים מהמציאות
אני מודעת לזה שאלו הזיות.. אני מפחדת לאבד את המודעות הזאת.
אני מרגישה שאני משתגעת לגמרי
כואב לי לנשום, יש לי סיוטים..
התעייפתי.. אין לי עם מי לדבר. אין מי שישמע אותי
אני צריכה עזרה.. אני צריכה סטירה בפרצוף כדי שאחזור למי שהייתי.
בבקשה, אני מאבדת את שפיותי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות