הביטחון העצמי שלי בריצפה, איך להחזיר אותו?

זאת הפעם השניה שאני כותבת את זה בגלל שפעם אחת נכבה לי הטלפון באמצע אז אני מצטערת אם אני לא מבטאת את עצמי טוב, אולי השאלה הזאת תיראה חסרת משמעות אבל אני מרגישה שאני חייבת פריקה ואני ממש אשמח לעצות.
זאת שנה יחסית טובה בשבילי, שנה שעברה כל השכבה קראה לי מכוערת, הבנים צחקו עלי, הייתי מאוהבת באיזה ילד שצחק על האף שלי, החברים שלו ירדו עלי, הייתי שמה את הראש על השולחן ובוכה בשקט שאף אחד לא ידע, אפילו החברות שלי אמרו לי כל הזמן שאני מכוערת, כאילו זאת לא קללה, כאילו זאת האמת, הם אמרו את זה ממש ברצינות, הייתי הולכת עם הראש בריצפה, מתביישת ממי שאני, כאילו להיות אני זה משהו לא בסדר, אבל מבחוץ ניסיתי לשדר שאני צוחקת על כל מה שאומרים לי, שאני לא לוקחת ללב, שאני צוחקת מכל דבר, התנהגתי כמו סמרטוט, נתתי יחס טוב לאנשים שהחזירו לי בדיוק ההפך, נתתי לכולם לצחוק עלי בזמן שבכיתי מבפנים, החזקתי את הדמעות שלי, חזרתי מבית ספר והרגשתי שאין טעם לכלום, שכבתי על המיטה ובכיתי.
אני הוצאתי את עצמי מכל זה, אמרתי מעכשיו את גאה מאה אחוז במי שאת ושומרת על העקרונות שלך, לא נגררת אחרי אנשים, הכנסתי לעצמי לראש שאני יפה וכולם קטנים לידי, חשבתי שאני מאושרת וכל החוסר ביטחון הזה נגמר. תמיד הייתי תומכת באנשים שסיפרו לי שהם מרגישים את החוסר ביטחון הזה, כי ידעתי איך זה להרגיש ככה, נתתי להם את כל הטיפים שלי, אמרתי להם שהבעיה היחידה היא בדימוי העצמי שלהם.
השנה עברתי בית ספר, התחלתי להתאפר, שזה לעשות משהו שאני מאוד אוהבת, וממש כיף לי, הרגשתי שאני יפה, אבל שלא באמת חושבים ככה, שאף אחד לא רואה אותי כמו שאני רואה את עצמי במראה, העפתי את אותן חברות שגרמו לי לחוסר ביטחון, אבל החוסר ביטחון התחיל לחזור אלי, התחלתי לבכות בלילות, להסתכל במראה ולא באמת להיות מרוצה, תמיד אמרתי לעצמי שלקנא זה לא בשבילי, לקנא לא תורם בכלום, אבל אני מקנאת, כן אני אנושית, לקנא זה אנושי, אני לא באמת אוהבת איך שאני נראת, הכל זה הצגה , פתאום אני מרגישה שאני לא שווה כלום, שאני סתם עוד אחת, בטח יגידו לי בתגובות תאהבי את עצמך כמו שאת, אבל איך אפשר? קל להגיד את זה אבל קשה לעשות.
יש לכם עצות איך להחזיר אלי את הביטחון העצמי?