בעיות משפחתיות בגלל אבא, איך להתמודד?

היי
זה שאלה קצת קשה לקריאה מקווה שתייעצו לי.
אני בת 22 אבל לא יודעת איך להתמודד עם ההתנהגות של אבא שלי.
ההתנהגות של אבא שלי נמשכת ככה בערך מאז שנולדתי. יש לי אח בן 17 ואני, אח שלי ואמא שלי לא יכולים לסבול את ההתנהגות של אבא שלי(שאפרט בהמשך) אמנם היא נמשכת המון שנים וזה כבר שגרה אבל שגרה קשה, שמשפחה לא אמורה לחוות בחיי היומיום. במשפחה אמורה להיות שמחה, צחוקים, יחס טוב והוגן לילדים(אני ואחי) וכמובן לאישה(אמא שלי). אנחנו סובלים מאלימות מילולית, כלכלית, אני ואח שלי לא מצליחים להיות עצמאיים בגלל ה"חינוך" שאבא שלי העניק לנו שהיינו קטנים. אמנם אני בת 22 ואני כבר לרשות עצמי ואני אמורה לדעת איך להתמודד עם דברים בגלל החוויות שעברתי במשך חיי ואני בנאדם מאוד בוגר לגילי. ולמרות ההסברים וההדרכות למשך כל החיים שאמא שלי הדריכה אותי אני עדיין מתקשה עקב המגבלה שנוצרה אצלי מה"חינוך" שאבא שלי העניק לי. אני כן יודעת להתמודד אבל תמיד יהיו בי קשיים ופחדים מוגברים של חוסר ביטחון ואני תמיד יעדיף שאבא שלי יעשה בשבילי את הדברים למרות שאני יכולה לבצע בעצמי.
אבא שלי כשהייתי קטנה אף פעם לא לימד אותי איך לנסוע באוטובוס, לא לימד אותי להשתמש בכסף, לא עודד לצאת לטיולים שנתיים, לא שלח לחוגים, לא חינך אותי שיש דברים שצריך להתמודד בעצמי הוא העדיף לעשות הכל העיקר ש"הילדה הקטנה של אבא" לא תעשה למה היא מסכנה. את כל זה למדתי בדרך הקשה. להתמודד ולהסתדר לבד בצבא שבעצם 18 שנה לא עשיתי כלום מהדברים האלה לבד ופתאום מגיע הצבא ולאבא שלי לא אכפת ופתאום אני עצמאית ויכולה להסתדר לבד. ובגלל זה יש לי ביטחון עצמי נמוך, לא רכשתי חברים ביסודי-תיכון והייתי הולכת הרבה ליועצת בית הספר(כי היא הייתה כמו פסיכולוגית) היום יותר קל לי בהרבה מפעם אבל יש דברים שאני עדיין מתקשה שאין להם הסבר.
לגבי אחי - הוא בן 17 והוא לא ילד רגיל. הוא נמצא בכיתה מיוחדת שנותנת הקלות בלימודים, יש לו בעיות מוטוריקה ולכן הוא הולך לפיזוטרפיה ולקלינאי תקשורת וכל פעם שמדובר בתגבורים או הקלות אבא שלי מתנגד כי בעיניו אחי הוא ילד רגיל ושאין לו קשיים ובמקום להקל הוא רק מקשה.
וכל יום יש ויכוחים בין ההורים שלי על הדברים האלה וגם בכללי שכל דבר אבא שלי מתנגד והוא יורד הרבה על אמא שלי ואני ואחי מנסים להגן עליה ומנסים להצדיק אותה בכל דבר. וזה נורא קשה אנחנו רק מחכים לרגע שהוא יצא מבית אפילו אם זה ל2-3 שעות ואז יהיה שקט וכיף בבית. כל פעם אנחנו צריכים להיתלחשש בינינו כשהוא נמצא ואז הוא מקטר שאנחנו מסתירים דברים וכשהוא לא בבית סופסוף אפשר לדבר על מה שרוצים מבלי לפחד או לדאוג מההערות שלו. למשל היום הוא נסע לכנס בתל אביב ממש שמחנו ונהננו ורק מתתי לחזור הבייתה מהלימודים לבית שקט ושמח וכיפי רק בגלל שהוא לא נמצא. בנוסף להכל הוא גם לא מוכן שאח שלי יתעורר עם שעון מעורר! כן שעון מעורר!!! הוא פשוט מכבה לו אותו אם הוא מגלה. הוא חייב להעיר את אחי בבוקר ולצחצח לו שיניים והילד בן 17 וכמובן לא שולח אותו לטיולים שנתיים ובעצם הטעויות חוזרות על עצמם ולאח שלי יהיה יותר קשה ממני בעתיד. והבעיה היא שיש לאבא שלי עוד שליטה עליו כי הוא נחשב עוד קטין ואח שלי לא מנסה להתאמץ ולהשתנות הוא מתעצל והכל בגלל ה"חינוך" של אבא שלי. ואם מעירים לאבא שלי על טעויות לא רק שהוא לא רוצה לקבל זאת הוא עוד כועס שאנחנו מאשימים אותו שהוא לא בסדר!
ובתכלס נורא קשה לי עם זה...זה חלק מהשגרה בבית אבל היא קשה לדעתי משפחה אמורה לחיות בהרמוניה ולא בכעס ועצבים.
איך אפשר להתמודד?נכון אני יודעת להתמודד אבל כנראה לא מספיק..ואמא שלי כבר לא בנאדם מאושר ובטח שלא תהיה ובטח שלא אני בחורה צעירה לא צריכה לחיות ככה ובטח שילד גם לא ובטח שגם אמא שלי לא כי היא עושה הכל בשבילנו ואני אוהבת אותה ואת האמת את אבא שלי אני לא אוהבת..וכשהוא רוצה לדבר אף אחד לא מדבר איתו כי אין על מה וזה רק חופר ומעצבן ותכלס אבא שלי אדם חכם ומושכל וחבל שהוא כזה הוא רק מרחיק אותנו ממנו והוא אפילו לא מין שהוא מביא זאת על עצמו ובגלל זה אנחנו לא מדברים איתו ואין לנו במה לשתף אותו..אוף