מפחד שלא יקבלו אותי בגלל נטייתי המינית. עד כמה משפחה הומופובית זה נורא?

היי, אני טל בן 15.
אני שאלתי את השאלה הזאת בעבר, אבל בגלל העבודה שנפתח מדור קונקרטי יותר של איגי, החלטתי לשאול אותה שוב בתוספת כמה שאלות, יש לי שאלות רבות וארוכות, ואפרק ואמספר אותן.
*שיהיה ברור מראש שאין לי שום כוונה לפגוע במישהו או בעצמי, לא הייתה, וגם לא תהיה.
1. אין לי תמיכה מהבית. הכל קריטיקה. אני יכול לקבל 95 במבחן ובמקום פרגון התגובות היחידות שאני אקבל זה למה לא מאה. אפילו אם אני אקבל מאה יגידו לי שזה לא שווה כלום אם זה רק מבחן אחד בבית.אני גם לא ממש יכול לקבל תמיכה והבנה מהבית, אבא שלי שקוע בעצמו, אחותי חיה את החיים שלה ואני מעניין אותה כמו שבערך מעניין אותי לעשות בנקיון רחובות, ואמא שלי תמיד מוצאת למה אני אשם בהכל. האם זה כל כך נורא?
2. בדידות. אני בודד. בשביל כל החברים מהיסודי הייתי מעיין גלגל הצלה כזה שמתמשים בו רק לניצול וכשאין חברים אחרים. כולם נתקו איתי קשר בצורה מגעילה לקראת החטיבה. בחטיבה נקלעתי לכיתה נוראית שרק עשתה לי רע. רוב הכיתה הם ילדים טובים, אבל הם מעדיפים לא להתערב ולצפות מהצד. היו כמה ילדים שהחליטו להרוס לי את החטיבה וללעוד על כל דבר שאני עושה, על המראה שלי (אני מכוער ועם משקפיים), על הקול שלי (גבוהה מאוד, ולא ירד יותר, אבל זה סיפור אחר שקשור לגרגורת שלא יכולה להתקבע עד הסוף ולא ממש משנה, כי חוץ מקול גבוהה אין שום דבר אחר) ועל כל דבר בגדול. זה לא הספיק. כשקיבלתי סמארטפון התחילו להציק לי גם ברשת, והאמת היא שזה מה שעשה לי את עיקר הנזק והסבל. הכיתה הפאסיבית שלי העדיפה שלא להתערב ורק לצפות מהצד ולשבת על הגדר בו בזמן שסבלתי מירידות קבוצתיות שהורידו לי את הבטחון שגם ככה לא היה בשמיים עם המשפחה שלא מפרגנת שלי ל-0. אני לא אפרט על הרגשות וכמה נורא הייתה תקופת החטיבה, אבל אציין שעד כיתה ט' לא היו לי חברים, וגם אלו שהיו לאחר מכן, לא היו איתי בבית הספר. כמה שלא נלחמתי שהילדים נענשו, לא קרה כלום, ונאלצתי לעבור כיתה. יורידו לי קב"א בגלל בדידות? אני מפחד להגיע למינימום...
3. כיתה חדשה. עברתי לכיתה חדשה, הומופובית וימנית קיצונית. וכל זה רק כדי להפסיק את הסבל עם הכיתה הקודמת. הכיתה נורא הומופובית וגם די מסוגרת. הם מתייחסים אלי בכבוד (אני בארון. אם אצא ממנו הכל ישתנה), אבל לא מעבר לזה. אני לא מצליח ליצור חברויות ולא אצליח. הם לא מעוניינים להיות איתי בקשר ולכן, למרות שעברתי כיתה נשארתי בודד. אני מסתובב לבד בהפסקות, וזה די מביך אותי שכל הבית ספר מסתובב עם עוד אנשים ורק אני... בודד. יש לציין שאין אפשרות לעבור בית ספר בגלל הרבה סיבות. אני שונא תנועות נוער וגם אין לי זמן לזה. איך למצוא חברים?
4. מזלזלים בי. יש לאנשים נטייה לזלזל בי. אם זה בסגנון מוזיקה האהוב עלי, ואם זה במגמות שלי. אנשים תמיד מזלזלים בי, לא משנה מה אני עושה, הצפיות ממני גבוהות בהגזמה, ואפילו אני לא עומד בצפיות של עצמי. זה מרסק אותי. מה עושים?
5. החברים שלי. יש לי הרגשה שהחברים שלי הולכים לנתק איתי קשר בקרוב. החברים שלי די בודדים, כלומר, יש להם חברים, אבל חברים שבשבילם הם גלגל הצלה. יש לי הרגשה שאם החברים שלי ימצאו חברים הם יזרקו אותי ואשאר בודד. איך לדעת אם הם הולכים לזרוק אותי לכלבים?
6. שיעורי ספורט. למרות שעברתי כיתה, בשיעורי ספורט החליטו לערבב אותנו עם הכיתה השנייה. הכיתה השנייה דואגת לצחוק עלי בכל הזדמנות. לדוגמה: היום עשינו מתח. אני ההפך המוחלט מספורטיבי (ואני רזה), יש לי מלא בעיות רפואיות, ואני עושה מאמצים כדי לעבור בספורט. כשהגיע התור שלי לעשות מתח, לא הצלחתי. המורה נתן אותי כדוגמא רעה וירד עלי (זה לא היה אפילו בצחוק. היה בשיא הרצינות) וכל הכיתה הקודמת התגלגלה מצחוק. יש לציין שהיה לי מצב רוח טוב בבוקר, ואחרי זה ירד לי המצב רוח למתחת לאפס.
7. משיכה שלי לבנים. אני נמשך לבנים רבים. אני בארון, ואין לי סיכוי להתחיל עם שום בן. אני תמניד מנסה לברר אם בן שאני נמשך אליו הומו, אבל זה תהליך ארוך ובסופו אני תמיד מגלה שהוא לא. אני לא מאלו שיתחילו איתם. אני נראה מכוער (לא משהו שאפשר באמת לשנות, זה לא קשור ללבוש, תסרוקת או זקן. זה צבע עור מגעיל שלא מתאים לתווי הפנים שלי, ותווי פנים עקומות במיוחד), אני לא חכם ואני לא מצחיק. אין שום סיבה שמישהו ירצה אותי. אני פשוט לא יודע מה לעשות כדי שיהיה לי חבר. איך להשלים עם זה שלא יהיה לי חבר עד גיל מאוד מבוגר?
8. המשפחה ההומופובית. כל המשפחה שלי הומופובית. כשניסיתי להגיד לאמא שלי שאני *בי* היא לא קיבלה את זה בכלל. אני בכלל הומו! מה לעשות? היא הכי פחות הומופובית במשפחה. אני מרגיש שלא יקבלו אותי בשום מקום. אבא שלי פרימיטיבי מאוד ואין סיכוי שהוא יקבל אותי. הוא הראה לא מזמן דעות כל כך פרימיטיביות ועקשנות כל כך חזקה על הפרימיטביות הזו, שאינ מפחד, שהשנאה כלפי הקהילה הגאה (שאצלו היא השנאה הכי גדולה) תתפרץ בצורה מזעזעת אם יתגלה. אני אפילו לא יודע אם כדאי לי לצאת מהארון אי פעם. איך להתמודד עם ההומופוביה שנמצאת בכל מקום ועושה לי נזק עצום?
9. אין לי מקום לבכות. בבית הספר זה נתפס כחולשה ואמא שלי תמיד בבית. היא מובטלת. מה אני יכול לעשות? בכי זו הדרך היחידה שאני יכול לפרוק. כבר עברה כמעט שנה מאז הפעם האחרונה שבכיתי, ואני מרגיש שכל דבר רע הוא כמו אבן, שהדרך היחידה לרדד אותה היא בכי. כשיש יותר מדי אבנים חלקן נופלות בעצמן מרוב מעמס. אני מפחד שאני פשוט אפרוץ ללא שליטה בבכי כשאני אסחוב יותר מדי מעמס. זה יכול לקרות בכל מקום. לאחורנה אפילו לחברים שלי הפסקתי לספר מה עובר עלי, כי אני מרגיש שהם לא מעוניינים, ולעיתים הם אפילו מאיימים בניתוק כשאני מתלונן. אני פשוט לא יודע מה לעשות כדי למצוא פינה קטנה לבכות בה. כשאני בוכה שומעים, ותמיד יש אנשים בבית.
סליחה על החפירה. מקווה שתענו, ומקווה שיעבור פוטון שיאיר לי את חושך המצרים.