לפני שנה וחצי זה קרה פעם הראשונה חברתי הטובה- מיה לצורך העיניין (שם בדוי) ניסתה להתאבד בפעם הראשונה וזה שבר אותי אבל היא לא הצליחה אז כמו חברה טובה הלכתי לבית חולים ולא עזבתי לשנייה אותה ההרגשה הייתה לא נוחה אבל ניסיתי להתנהג כרגיל כיאלו היא רוצה להיות פה אבל מיה החברה שלי כבר לא הייתה הייתה רוח רפאים בדמותה אחרי שלושה חודשים היא שוחררה מבית החולים והיתה תחושה שהיא משתפרת שהיא יותר פה איתנו בעולם החיים
ואז היא הגיעה בחודש הרביעי היא שוב ניסתה ושוב בית חולים עם שיחות לא נעימות לברוח לספסל בחוץ כי לא נעים.
יומיים אחרי שהיא השתחררה מבית החולים הגיעה הניסיון השלישי אבל זה כבר לא היה ניסיון היא התאבדה מותירה אחריה שובל של דמעות ודם כל זה קרה לפני חצי שנה
מאז בבית שלה לא נגעו בחדר שלה כיאלו אולי היא תחזור
כל אותה החצי השנה האחרונה היו לי מלא תהיות
אני לא הייתי מספיק כדי להשאיר אותה בחיים?
זה באשמתי?
היא לא אהבה אותי?
מה עשיתי לא נכון?
למה??
למה אחד גדול.
בסופו של דבר ההורים שלה החליטו לבדוק את החדר של מיה לחפש תשובות מה היה יכול לגרום למיה לא לרצות להיות פה. הם מצאו ארימה של מכתבים ממעונים לאנשים שונים ואני בינייהם אחרי המון התבטיות וחששות החלטתי לפתוח את התכתב.
במיכתב יש משפט:
"מ' האהובה שלי והיקרה שלי איך יכולת לעשות לי את זה איך יכולת להשאר להפוך את החלטה הפשוטה הזאת לקשה למה לא יכולת להתרחק כמו בן אדם נורמלי? וכאן מגיעה האשמה שלך מגיעה לך להרגיש רע ומגיעה לך שמתתי כי את לא יודעת להרפות גם שלא רציתי להיות פה את לא הבנתי את זה! וכן היה לך חלק עוד לפני שהבנתי איזה קרצייה את"
מאז שקראתי את זה וזה לא כל המכתב אני יודעת שאני נושאת חלק גדול באחריות למוות של מיה ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי
אפשר עזרה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות