שלום,
אני מועסקת כקופאית כבר כחודשיים באחד מהסופרים. מהשבוע הראשון הבנתי שהעבודה הזאת פשוט לא מתאימה לי. אני בחורה שקטה ואינטליגנטית שמנסה לעשות את מירב יכולתי על מנת לתת שירות אחראי ומהיר ללקוחות. אולם, לקוחות רבים בכלל לא מעריכים זאת ולא פעם צועקים, מתלוננים ולעיתים גם זורקים הערות פוגעניות אם ישנו לחץ והם צריכים לחכות בסבלנות לתורם. ההפסקה שיש לכל לקופאית היא 15 דקות ולעיתים בסופש''ים רק 5 דקות ואם יש לחץ בקושי יתנו לך ללכת לעשות פיפי :(
כשאני עושה את דרכי הביתה אני מרגישה מרוקנת מכל אנרגיה שהיא... כאילו שמצצו ממני את אנרגיית החיים (אין לי מושג איך לתאר את זה במילים, אבל זו תחושה מאוד קשה). הראש שלי נפוח מצעקות והביטחון שלי ירוד עקב ההערות שלעיתים נזרקים לעברי. אסור לבכות מול אנשים, לכן הבכי מגיע בסוף היום - לכרית. ביום למחרת אין לי שום מוטיבציה ללכת לעבודה ויש לי חרדות רבות בגלל מצב העניינים, אבל אין לי ברירה מכיוון שאין לי ניידות ואני מתוגררת בעיר קטנטנה, בדרום הארץ, שאין בה אופציות תעסוקה רבות. את כל זה אני עוברת ביום-יום והשכר שלי הוא שכר מינימום. לעיתים אני מגיעה לתחושת ייאוש גדולה, אך לדאבוני לחכות חודש-חודשיים למשרה אחרת זה אומר להישאר ללא משכורת כלל - זהו מצב שאינו אופטימלי בעבורי.
מדוע אנשים חושבים שניתן לרמוס קופאיות כאילו שהן אבק אדם? :( האם ניסיתם פעם להעביר בזריזות עגלות מלאות במצרכים, להיות ערניים לכל הפעולות הכספיות (ויש לא מעט) ולתת מענה לכל תשובה שהלקוח מבקש וזאת מאה פעמים ביום?
סליחה על המגילה. מה הייתם עושים במקומי? :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות