שהייתי ביסודי הייתי ילדה מאושרת , פשוט חייתי בבועה של אושר .
הייתה לי חבורה להסתובב איתה כל היום וחברות .
לא הפסקתי לחייך לרגע , הייתי ילדה מצחיקה עם חוש הומור שחיה פשוט בבועה
הגעתי לחטיבה הכל השתנה ,
התפרקנו והחלטתי להשתנות מבחינת מראה חיצוני .
סבלתי בערך שנתיים וחצי מירידות של "חברים" וקיבלתי מזה פגיעה ריגשית.
ובאותו זמן שהפגיעה באה אליי , הייתה איתי רק חברה אחת .
וכמו שאני מרגישה גם אחריי שנה ישלי .
שלוש שנים בחטיבה הזאת , ואני עדיין מרגישה לבד .
הבועה התנפצה ...
מה אני עושה לא נכון?
נמאס לי שמתרחקים ממני בלי סיבה , שפתאום לא רוצים קשר איתי
שמתנהגים אליי בצורה דוחה או שלא רוצים להיות בחברתי .
לא משנה כמה ניסיתי אני לא מצליחה אני מנסה כבר שלוש שנים להשיג לי חבורה חדשה וחברים חדשים , וכל פעם שהשגתי הם התרחקו ממני .
נמאס לי להרגיש ככה . אני יודעת שאני צריכה לשחרר מהעבר ולהתחיל להתרכז בהווה שלי , אבל זה ממש לא פשוט שיש לי כזאת הרגשה .
שפשוט שוברת אותי לרסיסים .
אין מילים לתאר את הפחד שלי להיות לבד , הייתה לי התקפת חרדה כמה פעמים בגלל זה .
זה הגיוני שעברו להם כבר שלוש שנים , ועדיין אני מרגישה לא שייכת ?
לא שייכת לא לחטיבה לא לכיתה ולא לילדים שם .
אני רוצה לעזוב הכל ולהתחיל הכל מחדש .
אני לא מסוגלת כבר נמאס לי מההרגשה הריקה והכואבת הזאת.
ואני לא יודעת איך לעזור לעצמי כבר !
איך אני אסתדר בתיכון ?? הפחד שלי כלכך ענק ..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025