מרעיבה את עצמי, מרגישה לבד ולא סובלת את עצמי, אני רק רוצה להיות שוב שמחה

אני בת 14 בכיתה ח ואני מרגישה כל כך לבד. יש לי בעיות אכילה אני מרעיבה את עצמי ויורדת הרבה. זאת בעיה מגיל מאוד קטן היא התחילה בערך מכיתה ב מכיוון שהייתי ילדה עם עודף משקל ותמיד היו מזכירים לי את זה. מאז אני לא סובלת את עצמי. בכיתה ג עברתי עיר והיו לי חברות. תמיד ניסיתי להתחבר למקובלות. בכיתה ד עברתי חרם על ידי כל הבנות בכיתה שנגררו אחרי מלכת הכיתה והרגשתי בודדה נורא. בכיתה ה כל הבנים בכיתה ירדו על המשקל שלי וצחקו עלי כל כך הרבה בקטע שאני הייתי רצה הביתה ומחביאה את האוכל כדי שיחשבו שאכלתי ואחר כך בוכה כל אחרי הצהריים.בכיתה ו התחלתי דיאטה קפדנית ואנשים התחילו לאהוב אותי. הפכתי למלכת הכיתה כל הבנים אהבו אותי ואני אכלתי שלוש ארוחות בגודל של פחות מאגרוף ביום. שנאתי את עצמי כל כך למרות כל המעטפת של הביטחון העצמי הזאת. למרות שהיו לי הרבה חברים הרגשתי כל כך מזויפת כל כך לבד. בכיתה ז עברתי לחטיבה ובדיוק באותו זמן הכלבה שלי מתה. הייתי בוכה כל היום לא באתי לבית ספר לתקופה מאוד ארוכה וגם לא התחברתי לילדים בכלל. היתה לי רק את החברה הכי טובה שלי שגם לא הצלחתי לספר לה שום דבר.באמצע כיתה ז התחברתי כבר לילדים בכיתה אבל אף פעם לא היתה לי חברה שהייתי יכולה לספר לה הכל ולבכות עליה אני שמרתי הכל לעצמי!! זה ההרגשה הכי נוראית בעולם. בסוף כיתה ז הגעתי למצב שאני לא יכולה להסתכל במראה כי אני לא סבלתי את מה שאני רואה. התחלתי בכלל לא לאכול או לאכול 100 קלוריות ביום וזה עבד אני הרזתי המון. במהלך החופש הגדול ממש התחברתי לילדה שהיתה איתי ביסודי והיא היתה הבן אדם הראשוו שסיפרתי לו דברים שקרו לי אפילו על הבעיות אכילה. באותו זמן שמעתי את ההורים שלי מדברים על גירושים והייתי שבורה המצב הכלכלי שלנו במילא לא משהו וזה היה הדבר האחרון שחסר לי. אני הייתי מזועזעת ובכיתי המון בכל מקום. לא אהבתי את החיים הרגשתי כל כך ריקנית ולא יעילה שאין מה לעשות איתי. בסוף החופש הגדול אני נכנסתי לדיכאון לא רציתי לראות אנשים לא אכלתי ובעיקרון מה שעשיתי כל היום זה להקשיב למוזיקת רוק ולחשוב. אני לא הצלחתי לבכות והייתי בטוחה שאני כבר לא מסוגלת להרגיש כאב. אני מרגישה כל כך לבד ויש לי המון מחשבות רעות ודכאוניות אני עושה דברים נוראיים לעצמי אני לא אוהבת את המצב הנוכחי. החברות שיש לי התרחקו ממני קצת או שזאת רק אני אבל אני מרגישה שהן לא סובלות אותי. אני לא סובלת את עצמי. בבקשה תעזרו לי אני מפחדת לגשת להורים שלי הם יתחרפנו ויכעסו עלי נורא אני רק רוצה להיות שמחה שוב