אני חוויתי הרבה מאז שעברתי דירה, חרם חוסר ביטחון וכדומה.
אבל התחלתי לשים לב שקורה לי משהו רק השנה.
אני בן אדם שאוהב להצחיק לצחוק, לא להיות רצינית, אני גם ממש סקרנית ונושאים לימודיים עניינו אותי.
אני בת 13 (לא כמו שציינתי באתר) והשנה התחלתי ח'.
והפעם קבעתי לעצמי להיות רצינית, להצליח בלימודים וללמוד טוב.
אבל משהו התחיל לקרות, הפסקתי להיות מצחיקה. התחלתי להיות עייפה ועצבנית וכל העבודות שהעמיסו עלינו רק גרמו לזה להמשיך.
החברה שלי התחילה לרמוז לי שאנחנו חברות לא כמו פעם, והתחילה לריב איתי יותר ואני איתה. וכל הזהות שלי נעלמה. במקומה הופיעה מישהי עצובה ועייפה, חסרת ביטחון שמנסה לשווא למצוא מישהו שלעולם לא יעזוב אותה.
גם המשפחה והחברים החלו להתייחס אלי בצורה אחרת, ההורים שלי התחילו להיות רק עם האח שלי שעומד להיות בן 10 , ועלי נפלו מטלות בית. וכאלו שכל זה לא מספיק בגלל המוצא שלי נוהגים לרדת עלי או לחכות את המבטא שיש לי.
ואף אחד לא קם נגד זה, אני מתעלמת אבל זה לא עוזר! מי אמר שהתעלמות עוזרת? אני כבר לא יודעת מי אני, לאן נעלמה מי שהייתי לפני חודשיים ומי זאת הנערה המוזרה שלא מבינה מה הולך עליה?!
ולמי שיענה גיל התבגרות, כבר חשבתי על זה. וגם אם תענו לי את זה זה לא ממש יעזור לי עם הרגשות שלי, נכון? אני יודעת שאני קצת עוקצנית וכל זה... כפי ששמתם לב מה שכתבתי על עצמי נכון, אשמח לעזרה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות