היי לכולם!
אז ככה, שמתם לב לגיל שלי ולכן אפתח ואומר שאף פעם לא הייתי בזוגיות.
כמובן שהיו לי "קראשים" ואפילו היה בחור שבאמת התאהבתי בו, גם יצאתי עם כמה בחורים אבל זה פשוט לא התקדם בעיקר כי אני לא רציתי את אותם בחורים.
אני מרגישה שאני בגיל שבו אני כבר רוצה זוגיות, רוצה לאהוב ולהיות נאהבת אבל זה פשוט לא נועד לקרות, מרגישה שעדיין לא מצאתי את הבן האדם המתאים להיות איתו. (רק אומרת שלמרות שמשתמע מהשאלה שאני פוסלת מהר מידי, לא כך הדבר, אלו פסילות על דברים שאני לא יכולה לחיות איתם כמו אמונה דתית)
למרות הרצון העז בזוגיות אני רוצה להגיע לאוניברסיטה/מכללה רווקה (בעוד כשנה שנתיים).
העניין הוא כזה- יש בחור בן 28 שאני מכירה כמה זמן (עובד במקום העבודה שלי) הוא לא נראה רציני כל כך אבל הוא מעניין אותי, השיחות בנינו נחמדות וזה מרגיש שהוא רואה בי כמעבר לידידה. אני רוצה להכיר אותו יותר והוא גם מושך אותי מבחינה מינית אבל אני לא רואה עתיד גדול לקשר הזה, משהו שימשיך גם באוניברסיטה גם בגלל פער הגילאים הגדול וגם כי אני באמת לא חושבת שאנחנו מתאימים..
השאלה שלי היא האם לנסות להיות איתו בקשר, בידיעה גמורה שאני צריכה לא לתת לעצמי להתערב ריגשית (אני יודעת, מערכת יחסים צריכה להיות מבוססת על רגש וזה גם לא פשוט לא להרגיש) ובידיעה שזה סוג של תקוות שווא לבחור אבל פשוט לתת לעצמי להתנסות, גם מבחינה מינית וגם בשביל להגיד שהיה לי חבר, ולא להישמע כל פעם כמו אחת שלא חוותה כלום בחיים...
לא מוסרי בעליל ואולי רעיון רע מאוד, מה אתם חושבים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות