זה התחיל בסתם דיכאון בתחילת שנה שעברה, לא אכלתי הרבה בגלל הדיכאון בגלל הקונסרטה שאני לוקחת. לאט לאט התחלתי להרזות קצת וראיתי את זה ביני לבין עצמי, אפילו לא תכננתי להרזות, אף פעם לא חשבתי שאני שמנה, ידעתי שיש לי ירכיים ותחת יחסית גדול שפשוט גורם להן להראות גדולות יותר.
אחרי שהתחלתי להרזות וראיתי את השינוי הזה החלטתי שזו הדרך הטובה והמהירה ביותר לעשות את זה- לא לאכול. לא אכלתי הרבה וככה לאט לאט נהיה שינוי טיפה יותר גדול. קיבלתי מחמאות מכולם על איך שזה יפה ושכל הכבוד לי. אבל הסתכלתי במראה והחלטתי שאני שמנה, אחרי שרזיתי אני עדיין שמנה. ירדתי 13 קילו, שקלתי 59 ועכשיו אני שוקלת 46, היום כבר לא אומרים לי איך רזית, זה יפה. אומרים לי רזית יותר מדי, את צריכה להעלות במשקל. אמא חופרת, השכנים מתחילים לדבר ולזהיר, וכל בן אדם שני שמכיר אותי שואלת את אמא שלי אם אני חולה. היום הסתכלתי על עצמי במראה לפני המקלחת וראיתי עצמות בכל מקום, עמוד השדרה בולט, הצלעות בולטות משני הצדדים, העצמות שמעל בית החזה, העצמות בבית החזה ועצמות האגן. פעם ראשונה שחשבתי שרזון זה לא יפה.. אבל הסתכלתי רק על החלק העליון בגוף שלי, וברגע שהורדתי את העיניים לרגליים פשוט הרגשתי אותו הדבר כמו פעם! אותם רגליים אני רואה כל יום ויום במראה. אני רוצה נורא להרזות אני רוצה רגליים רזות.. אני לא רוצה להראות כמו עור ועצמות בחלק העליון שלי ובחלק התחתון של הגוף שלי להיות מלאה בשומן שרופס בכל מקום. איך לעזאזל אני עושה את זה? אני לא יכולה להרזות ברגליים ולהשאר כמו שאני בחלק העליון של הגוף שלי. וחיטובים וספורט זה פשוט קשה לי אני לא מתמידה ולא מצליחה אף פעם כי אני אחת כזאת שמחפשת תוצאות במידי ושונאת עבודה קשה וארוכה.
איך אני אוכל לאהוב את עצמי שוב? איך אני יכולה להשלים עם עצמי ועם איך שאני נראית? תעזרו לי:(
סליחה על כל האורך, אבל היה לי ממש טוב סוף סוף לשפוך את מה שאני מרגישה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות