שלום חברים, אני רווק בן 21, לומד כרגע בישיבה חרדית, ולצערי הרב מיום ליום אני מרגיש שאין לי טעם בחיים ואין לי סיבה לקום בבוקר.
אני לא רואה ערך בשום הנאה בחיים, והדברים היחידים שאני כן מעריך - כמו לימוד תורה וקשר עם אלוקים- אין לי בהם שום הנאה וחיבור אמיתי. וכדי שלא תהיה לכם אי הבנה, אספר לכם שיש לי חברים, ואפילו חברים טובים מאד, ויש לי תחביבים, כמו לדוגמא מוזיקה, ואני גם מנגן קלידים ברמה גבוהה מאד, אבל כל הנתונים האלה לא באמת נותנים לי סיבה לחיות, כי אני מחפש לעשות משהו אמיתי שאני גם אהנה ממנו, ואני מתחיל לחשוב שמא דבר כזה לא קיים בכלל.
אני יודע שיהיו שיאמרו לי לחפש אהבה, הבעיה היא שבשוק השידוכים החרדי מודדים בחור (למרבה הצער) לא לפי כמה הוא בן אדם, אלא לפי כמה שהוא למדן, וכיון שאני מתכנן לצאת לעבוד אחרי החתונה ממילא השוק שלי דל ביותר, למרות שאני בן אדם מאד נחמד ואהוב על החברה. כמה עצוב ככה אמיתי. יש ימים שאני אפילו לא מסוגל להכניס אוכל לפה מרוב צער ויגון. יש פעמים שאני כבר נפרד בליבי מהעולם ומתחיל להשלים עם העובדה שבתוך כמה ימים אני אהפך לז''ל.
עד לפני תקופה לא ארוכה הייתי כותב לעצמי מדי פעם שירים עצובים שבהם הייתי מבטא את התחושות שלי, וזה היה מרגיע אותי לכמה ימים, אבל לאחרונה אני מרגיש שזה כבר לא עוזר לי ואני צריך פתרון אמיתי לבעיה שלי.
אחרת מי יודע אם אקום מחר בבוקר.
אשמח לקבל עצות ופתרונות, בתודה מראש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות