לפני 5 שנים בערך יצאתי עם איזה מישהו, בחור טוב. הגיע מצב שהוא עולה מעליי והתחלתי להיכנס ללחץ אמרתי לו להפסיק, הוא הפסיק ואחרי דקה קצת יותר נרגעתי, הוא הבין והמשיך. הוא התחיל לשחרר את המכנסיים שלו ולנסות להזיז את התחתונים שלי הצידה אמרתי לו שאני מפחדת (נכון נערה בת 15 לא החלטית ומפוחדת, הוא היה חייל) ושאני לא רוצה. הוא פשוט צחק מעליי והמשיך. הגיע מצב שהבן אדם עוד שנייה בותל אותי ולא מבין שאני באמת מתכוונת שאני לא מוכנה. וחלק מכם יגידו "נו מה את רוצה, את אומרת לו פעם כן ופעם לא". מה לעשות? אם לפתע אני מרגישה לא מוכנה אז אני יגיד לא. במיוחד כשאני בתולה בת 15. פשוט לא יודעת מאיפה זה הגיע, העפתי אותו וברחתי. לא הייתי מוכנה לדבר איתו שנים. במשך 5 שנים הוא מנסה לדבר איתי. התחלתי להבין שהוא באמת לא היה מודע שלא צחקתי, לא הבין שאני ילדה קטנה שלא החלטית, פחדנית... לא הפסקתי להאשים את עצמי.
שנה שעברה הוא פנה אליי שוב ושאל למה, פעם ראשונה הסברתי לו. התגובות שלו היו מזעזעות. "מאמי, זה לא הייתי אני. היית עם כ"כ הרבה גברים שאת מתבלבלת" "את שקרנית" וש"את רצית לרדת לי ופתאום ברחת".
הייתי מזועזעת. הוא היה החבר שלי ופתאום הוא מתנהג כאילו הייתי עם מיליון שאני טועה בכתובת. הייתי ממש פגועה.
הוא פנה אליי שוב, ושוב ושוב. בסוף עניתי לו. הרגשתי שאני חייבת את ההתנצלות. היום הסברתי את עצמי יותר בחדות בלי להתרגש. הוא הבין והתנצל. והתנצל גם על ההודעות של שנה שעברה. לא סמכתי על אף גבר אחריו, לקחתי את זה מאוד קשה.
אני פשוט לא יכולה להפסיק לבכות. אני בוכה ובוכה. סוף סופ הוא הבין, נושא באחריות ומתנצל. אני לא יכולה להפסיק לבכות. כבר 5 שנים שאני פגועה. ומשנה שעברה במיוחד....מאוד נפגעתי.
אני לא יודעת מה אני מרגישה, מה אני אמורה להרגיש ולמה אני בוכה. אני פשוט לא יכולה להפסיק :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות