חיי ונושם בדידות במשך זמן ארוך

החיים לא פיקניק.
בוודאי רובכם תסכימו שכל אחד סובל יותר ופחות ביחס שונה לאחר. או כך אני לפחות
תופס את זה.

- - - - - - - - - - - - - - -
ברשותכם..
אשמח לספר תחילה על עצמי.
אדם נחבא אל הכלים,שקט ומופנם מאז שזוכר את עצמי.
פליט של החברה ואחד שאף פעם לו היה חלק ממנה.
עוד מהגן היו לי דפוסי חשיבה שונים משל החברה.
כשהילדים בגן היו משחקים בחול ,הייתי מסתגר לי באיזו פינה בשקט.
כשהייתה לי אפשרות להכיר אנשים חדשים בחיים ,תמיד העדפתי להתחמק
ולא להיחשף יותר מדי.
בגן הייתי מדבר עם ילד או שניים,וזה מטעמי "העברת הזמן בלבד" ולא מתוך
טעמי חברות.
לאחר שהתחלתי יסודי ,היו לי מספר אנשים שמדי פעם יצא לי לדבר איתם.
עם כמה מהם הייתי ניפגש ,אבל רק לאחד קראתי :"חבר".

- - - - - - - - - - - - - - - - -

משפחתו של אותו החבר עלתה מארגנטינה.
עם הזמן ,הם חזרו לשם. או כך לפחות יצא לי להבין.
תמיד צחקתי עם אותו החבר..העברתי את הזמן ,שיחקתי במשחקי
מחשב ומה לא. הוא היה חבר הילדות האמיתי שלי ואני שלו. או כך לפחות חשבתי.
ביום מן הימים הוא הודיע על כך שמשפחתו עוברת והוא עוזב את בית הספר.
יום לפני העזיבה ,הוא הגיע אליי הביתה. צחקנו והעברנו את היום האחרון לפני
עזיבתו.יום לאחר מכן ,הוא הגיע לבית הספר ולמד עד אמצע היום בערך.
ההורים שלו הודיעו לו שבאים לאסוף אותו והגיעו. לעולם לא אשכח את הרגע הזה
שהוא קם מן הכיסא ועבר בין כל הילדים ,ורק לי ,הוא לחץ את היד.
לעולם לא הרגשתי מישהו יותר אמיתי ממנו. אולי בגלל העבודה שהיה ילד ,אולי
בגלל שאלו היו זמנים שלא היינו בוגרים מספיק. אולי בגלל עוד אלף ואחת סיבות.
אבל הרגשתי שהיה בו משהו שונה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

לאחר שהוא עזב,היינו יוצרים קשר טלפונית.
הוא הסביר לי עד כמה הייתי חרא חבר ואף פעם לא שמתי עליו.
לא יודע מהיכן זה הגיע ,אבל הבנתי למה הוא התכוון. הייתי ילד קטן וטיפש
ולפעמים הייתי עושה את הטעויות שלי. (לא אוכל לפרט מכיוון שמדובר במידע
דיי רגיש אצלי)
ומאז שהוא אמר לי את זה ,התנפץ לי הלב לרסיסים קטנים ושבירים.
חשבתי..
וואו.. האדם היחיד שהיה לו אכפת ממני ,גם הוא שונא אותי?

- - - - - - - - - - - - - - - - - -

ומאז העיניינים התחילו להידרדר.
הפכתי לאינטרסנט שדואג הרבה לתחת שלו ,נהייתי סגור. סירבתי לשתף את זה עם
אחרים. הייתי שומר הכל לעצמי ובתוכי.
פיתחתי סוג של "שקרים לצורך התגוננות עצמית" וזה בכדי לא להיחשף לחברה בתור
מי שאני או מה שאני מייצג מעצמי.
עם הזמן,פיתחתי מין "תלות" בשקרים ולא יכלתי לשלוט בזה יותר.
וכל זה מאותו היום שאיבדתי תקווה בעצמי ובסביבה.
אותו יום שגם מי שחשבתי שהיה חבר שלי ,עשה פרסה של 180 מעלות מכיווני.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

מאז לעולם לא היו לי חברים. אלא אנשים להעביר איתם כמה דקות מהחיים.
הפסקתי ליצור אינטרקציות בין אנשים במציאות (אולי רק עם הדודים מטעמים אישיים)
וניסגרתי עמוק בתוך עצמי.
בתיכון הייתי מסתובב כמו צל במסדרונות בלי לדבר עם איש.
בצבא הייתי מתפקד כמו רובוט בלי להוציא מילה. אפילו ביום השיחרור כשהמפקד
שלי ניסה לשבח אותי ,ישבתי והתבוננתי בשולחן בלי להוציא מילה מהפה.
אפילו ללחוץ יד היה לי קשה.
התחלתי לעבוד והפסקתי. נשבר לי אחרי כל השנים האלה שאפילו בהפסקות,
אין עם מי לדבר.
כל השקט הזה הוביל אותי לשתייה מרובה.
אני שותה דיי הרבה וזה בכדי "להיתנתק מכל הסביבה שיש לי".
מיזה שנה שאני עובד בעבודות מזדמנות (חקלאות ,ביניין) וכל זה רק כדי לממן
לי את האלכוהול.
מדי פעם יוצא לי ללון אצל הדוד ההוא וההוא. לא יודע למה הם עדיין מסכימים להחזיק אותי,אולי מתוך רחמים או קשרי משפחה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אתם יודעים..
אני אפילו לא יודע אם אני בעצמי רוצה לצאת מהמצב הזה.
התרגלתי לחיים האלה ואני אפילו לא רוצה לתאר לעצמי מה יקרה ברגע שאפסיק לשתות.
כרגע אני כותב את האשכול כשאני צלול. אך תמיד יש לי נטייה ללכת לאיזה בר ולהשתכר כאילו אין מחר. וכל זה רק בכדי להיתנתק מן המציאות העגומה הזו.

- - - - - - - - - - - - - - - - -

אני יכול להפסיק עם זה בכל רגע.
כבר הצלחתי להפסיק למשך שנה אחרי הצבא.
אבל אז חזרתי לאותו המצב של הבדידות וחוסר תקשורת עם החברה והסביבה.
וזה הורס אותי..
הבקבוק לפעמים משמש לי כחבר מצוין. אבל אני שונא אותו ,כי הוא רק מרעיל לי
את הגוף עוד יותר. אבל האנשים שמסביבי ,הם אלה שיכולים לפגוע בי יותר ואני
יכול להיפגע.

ניסיתי לפנות לעזרה מקצועית ,אבל תמיד היו אומרים לי שאני חייב להפסיק לשתות קודם כל.גם רופאים מקצועיים ,רק אם "אפסיק לשתות" הם יוכלו לנסות לעזור לי.
אבל אני לא רוצה את כל הכדורים האלה ,לא רוצה לקחת את כל הכימיה הזו רק בכדי שאיזה תא במוח יתחיל להתמכר לכדור.
זה פשוט להחליף את האלכוהול בזבל של התעשייה הרפואית.

וחוץ מיזה..
האם זה יתן לי אושר?
חברים? הזדמנות להכיר אנשים?
זה הרי יכניס אותי ליותר בדידות מאשר שאני נמצא בה היום.

- - - - - - - - - - - - - - - -

לא יודע..
מה אתם חושבים שעליי לעשות?
להמשיך להיתנתק מהסביבה עד שישאר לי חצי כבד מתפקד ?
ולחיות בתנאים האלה?

או האם לפי דעתכם קיים פתרון אחר?
תודה,מעריך מאוד.