אני בן 34, עובד בתור פקיד בבנק גדול בארץ.
כשאני מספר שאני עובד בנק עם קביעות הרבה אנשים מקנאים בי ומיד חושבים שיש לי משכורת שמנה, חסכונות ענק ושאני מסודר לכל החיים. האמת היא שלמרות שאני בבנק יותר משבע שנים, המשכורת שלי נטו היא באזור ה-7,000 שקלים.
כל כמה חודשים אני נכנס למינוס ומבקש הלוואה מהבנק או ממשפחה וחברים. יש תקופות שאני מצליח לאזן את העו"ש יותר טוב ויש תקופות שאני תמיד נכנס אליהן במינוס, בעיקר תקופות החגים.
המצב בארץ ממש מתסכל. אני לא מבין למה המנכ"ל שלי צריך להרוויח משכורת של שבע ספרות ואני צריך להתפרנס בקושי. אין לי תואר, ואני גם לא מתכוון ללמוד מכל מיני סיבות, אבל מאוד רוצה להגדיל את המשכורת החודשית שלי. החלום שלי הוא מצב שיש לי בנטו 10 אלף שקלים בחודש ואני לא מבין איך להגיע לשם. הציעו לי בעבר להיות נהג מונית, אבל ממש לא מעניין אותי להסיע אנשים כל היום ולהיות על הכביש 12 שעות כל יום.
כשהייתה את המחאה החברתית ממש קרנתי מאושר. חשבתי שתיכף יגיע השינוי הגדול. שתיכף תתחולל במדינה מהפכה שתוביל לצמצום הפערים הכלכליים. הייתה לי פנטזיה שבה באים לכל המנכ"לים הגדולים בארץ, חותכים להם עשרים אחוז מהשכר ופשוט מחלקים אותם לעובדים בדרג הכי נמוך במפעל או בחברה. יצאתי בריצה לרחובות, הנפתי שלטים ושאגתי בקול רם. אני ממש מעריץ את דפני ליף וחושב שזה ממש עצוב שאין לנו במדינה עוד אנשים כמוה.
מה שאני רוצה לדעת זה למה בעצם המחאה לא הצליחה? למה השכר שלנו בנטו לא עלה ואיכות החיים לא השתנתה. האם אני בתור אדם בודד יכול להוביל לשינוי כאן במדינה? למה רק לעובדי הייטק ולרופאים מגיע שכר מכובד בתור שכירים, ולמי שאין יכולת או השכלה תקוע בבוץ? תודה למי שייתן תשובה כנה ויסביר את הדברים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות