איזה טעם יש לאוויר שאתם נושמים?

היינו שנתיים ביחד. השנתיים הכי מדהימות בכל החיים שלי. עברה שנה... פאקינג שנה מאז הפרידה ועדיין לא החלמתי. כל פעם מחדש מוצאת את עצמי פותחת פצעים שהתחילו להגליד ומדממת. נותנת לעצמי לשקוע בערימת התמונות והמכתבים שוב.
הסביבה שלי לא מודעת לזה. אני מוכרת להם הצגה כל כך טובה שאין מצב שמישהו יעלה על דעתו שהבחורה עם החיוך הרחב והגומות והשמחת חיים והאנרגיות היא אותה אחת שכשהיא לבד עולות בה המחשבות, הזיכרונות, הכאב ,הדמעות, הבדידות...
מבחינה פיזית- המשכתי בחיים- אני משרתת בצבא בתפקיד ובבסיס מדהים, יש לי עבודה שאני אוהבת, חזרתי לגלישה אחרי תקופה ארוכה שזנחתי את זה ואני מתחילה עוד מעט להתנדב בתחום שמאוד משמעותי ומעניין עבורי. כן, מבחינה חיצונית אני מלאת חיים ואנשים סביבי תמיד אומרים שאני הבן אדם הכי מאושר שהם פגשו, סטלנית כזאת, בכל מצב שמחה, אפופה באנרגיות חיוביות עם הילה כזאת של שימחה אינסופית. אבל מבפנים-אני שבורה, חסרת רגשות, כל כך ריקה שאם משילים את העור שלי מתגלה חלל עצום, אני בספק אם ימצאו שם לב, אפילו לא יודעת אם יש לי כזה... אני פוגעת בלי למצמץ, ושוב פוגעת והורסת. אנשים אוהבים להיות בחברתי ותמיד דוחקים בי לצאת איתם ורק לתת להם להיות איתי. ואני כל כך כמהה למגע, לחברים, לאנשים אבל כשהם מתקרבים אני רק מרחיקה אותם, אומרת לעצמי שאני עושה להם טובה כי עדיף שיתרחקו לפני שאפגע בהם... אני לא מצליחה להנות מכלום. הכל נראה כל כך סתמי וחסר משמעות. אני מוצאת את עצמי לא פעם נחבטת בשאלה: "למה אני כאן? מה התכלית שלי בחיים?" אני מביטה סביבי-כולם טרודים במרדף אחרי הכסף והפרסום, הרכילות ודברי ההבל, תמוה בעיניי הרצון של אנשים לעדכן את כולם מה הם לבשו ולאיפה הם הלכו ועם מי ולה לה לה, ועוד יותר הרצון הפתטי לדעת לאן ההוא יצא ומה ההיא לבשה ואיך היא ככה והוא כזה ולשפוט ולבקר ולהתחפר בשטויות. פשוט שטויות שבא לי לתפוס להם את הראש ולנער להם אותו, להעיר אותם. זה כאילו שכולם בתרדמת כזאת ואני מהבודדים שניעורו ממנה.
כל זה רק מוסיף לתחושת הבדידות שלי. אני מרגישה כאילו אני היחידה שלא מוצאת ענין בכל זה. כשאני מדברת עם חברים ומשפחה השיחה איתי תמיד קולחת ותוססת עם המון שנינות וצחוק אבל תמיד איכשהו מגיע הרגע שנושא השיחה מתחלף והשיחה עוסקת בנושאים שדוחים ומעציבים אותי, שאני פשוט מוצאת את עצמי נמנעת מלקחת חלק בשיחה עליהם. תעזרו לי למצוא את המשמעות בחיים! מרגישה כל כך ריקה וכל כך חסרת ערך ותועלת. לא מצליחה להרגיש, להינות, לאהוב... אני רק נושמת- לא חיה.
בבקשה תעזרו לי כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי..