האם הגיע הזמן לסגור מעגל בשביל השקט הנפשי שלי?

זו פעם ראשונה שאני כותבת כאן ואני ממש בהתלבטות .
אני שופכת לפניכם את החרטה הכי גדולה שלי .
אני אשתדל כמה שיותר לקצר בשביל לא להעיק .
ברור לי שיש כאלה שירימו גבה ויגידו לי ״ עכשיו נזכרת ?״ אבל אני כל כך מתייסרת .

לפני 5 שנים הכרתי בחור דרך חברים של המשפחה .
אני הייתי בת 16 והוא הייה בן 18 , הוא לא היה מהארץ , הוא היה מצרפת.
מה אני אגיד לכם הבן אדם נדלק עליי ברמות שעד היום אני לא מאמינה שזה אמיתי .
באותו יום הסתובבנו איזה שעה , הוא היה צריך לחזור לחול אחריי יומיים .
אז נפגשנו עוד הפעם , הרגשתי שהבן אדם מרגיש אותי שנים , אפילו שלא דיברנו באותה שפה , תקשרנו באנגלית אבל בכל זאת זו לא שפת האם שלנו .
לא קרה בנינו משהו משמעותי ביומיים האלה , אבל ההרגשה הייתה עצומה .
הבחור חזר לצרפת ומאז לא הפסקנו להתכתב יום יום שעות על גבי שעות .
הוא התקשר ודיבר עם אמא שלי ( כי היא דוברת צרפתית ) שעות כמעט כל יום והוא אמר לה שהוא בחיים לא אהב מישהו כמו שהוא אוהב אותי , שהוא פשוט אוהב אותי . הוא אמר לה שהוא יעשה עלייה בשבילי , הוא יעשה צבא , הוא יהודי אז הוא נורא היה מחובר לארץ .
הוא יחסוך כסף (בכל זאת תלמיד ) והוא יבוא לראות אותי .
מה אני אגיד לכם אני באמת אהבתי אותו אבל אף פעם לא האמנתי שבן אדם יכול להידלק ככה ממבט ראשון ולאהוב בצורה כל כך משמעותית .
לא האמנתי איך הוא נדלק עליי בצורה ככה שקרובה לסגידה , הוא אמר לאמא שלי בשנייה שראה אותי ״ הבת שלך הולכת להיות שלי זהו ״ .
זה היה נראה לי סיפור מהאגדות , משהו לא אמיתי , בגלל זה לא האמנתי.
אז כמעט אחרי שנה החלטתי בטיפשותי שזה לא ילך וקשה לי בגלל המרחק ועדיף שניפרד ומחקתי אותו בפייסבוק .
מה אני אגיד לכם , הבן אדם היה שבור ! שבור כל כך .
הוא בכה לאמא שלי ממש בטלפון וניסה הכל שזה ימנע אבל החלטתי שאני לא רוצה יותר.
תראו יכול להיות שאתם לא תבינו למה הוא לקח את זה קשה בזמנו , כי לא הייה בנינו קשר ארוך וקרוב וגם אני לא האמנתי אבל אמא שלי אומרת לי עד היום ״ לא היה ולא יהיה גבר שיאהב אותך כמו הבחור הזה ״.
אני יודעת שלקח לו איזה שנה שנתיים להתגבר , היה לו מאוד קשה .
אבל הכאב הכי גדול שהוא שנא אותי .
המשפחה שלו רכשה דירה בעיר שלי אחרי שנה שנפרדנו , באותה שנה הוא בא אליי לעבודה חיבק שנייה והלך ומאז נעלמו עקבותיו.
כל השנים האלה לא ייחסתי חשיבות כל כך , לא חשבתי עליו , הוא היה בא לדירה שלו פעם בשנה אבל אף פעם לא ראיתי אותו.
ב2012 הוספתי אותו לפייסבוק . הבן אדם היה המום , בהתחלה דיבר איתי קצת שיחת חולין כזו אבל אחר כך כתב לי ״ אני לא מבין מה את מוסיפה אותי עכשיו את רוצה להכאיב לי שוב פעם עד ששכחתי ? ״ וחסם אותי .

אז לפני כמה ימים נכנסתי אליו לפייסבוק מחברה וגיליתי , הוא עלה לבד לארץ לפני 4 חודשים והוא התגייס לצבא , כן כן בגיל 24 הבן אדם התגייס
באותו הרגע כל הרגשות שלי צפו , כל החרטות , הרגשתי שוב ילדה בת 16 מבולבלת.
תקשיבו שנים שמדי פעם אני מציצה לו לפייסבוק ואף פעם לא הרגשתי משהו מיוחד .
הוא היה בזוגיות וזה לא הזיז לי .
אבל עכשיו עולה בי החרטה כמה הבן אדם הזה סבל בגללי , כמה היו לו תקוות וציפיות , פשוט ניתקתי מהבן אדם את הקשר בפתאומיות , הייתי כזאת אנוכית , לא ידעתי להעריך איזה בן אדם נפלא נפל בחלקי , בן אדם שאהב אותי בכל עצמותיו .

אני חושבת שהקארמה הכתה בי . לא יכול להיות אני בוכה ממשהו שקרה לפני שנים. עולה בי הרצון לעשות סגירת מעגל , אני מרגישה חייבת .
עכשיו במיוחד שהוא בצבא והמצב כל כך גרוע .
לחבק אותו ולהגיד לו שאני פה בשבילו , כי אין לו משפחה כאן .
לקיים את ההבטחה שלי ושל אמא שלי שהוא יתגייס אנחנו נהייה המשפחה שלו .
או שאפילו רק לדעת שהוא כבר לא שונא אותי .. ושכל אחד ימשיך בדרכו
אבל דיי אני לא יכולה לחיות עם הכעס והידיעה שפגעתי בו בלי להתנצל.
מה אתם חושבים , כדאי בכלל ?
איך נראה לכם שהוא יגיב ?
אני מפחדת שהוא פשוט יסרב להקשיב לי ..


אם הוא רק היה יודע שאני לא באמת עשיתי את זה מרוע לב ושכחתי אותו מהר , היה לי קשה שהוא שם ואני פה , אם הוא רק היה יודע שעד היום אני שומרת את כל התמונות והמתנות , את הציור שהוא צייר את שנינו .
כי אני הערכתי ועדיין מעריכה , מצטערת ומתחרטת .

לפעמים אני תוהה אם עשיתי את טעות חיי ואף אחד לא יאהב אותי ככה עוד .

מכירים את השיר מישהו פעם של עברי לידר ?

״מישהו פעם אהב אותי ככה
כמו שהיום כבר בקושי רואים
אבל אני הטיפשה לא רציתי לקחת
את החיים שהציע שרצה להגשים ״