שלום, אני בן 34 נשוי מזה 7 שנים+ילדה בת 5.מעולם לא אהבתי ולא נמשכתי לאישתי, התחתנתי איתה כי חשבתי שלא אמצא מישהי טובה כמוה. שהיא תיהיה עקרת בית ואמא טובה.לא חשבתי על משהו אחר מעבר לזה.הייתי טיפש.
לפני כחצי שנה הכרתי במקום העבודה שלי בחורה בת 22, מדהימה. זו תישמע קלישאה אבל אהבתי אותה מהרגע הראשון שראיתי אותה.בחורה שכל חיי חיפשתי אני אפילו לא יודע לתאר את הרגש החזק אליה מהיום הראשון שראיתי אותה.אנחנו במערכת יחסים כיום ומאוהבים עד לב השמיים, אני מנהל חיים כפולים ולא מסתדר עם אשתי, אציין שכבר ניסינו בעבר ייעוצים זוגיים(עוד לפני כניסתה של בחורה זו לחיי) אך ללא הצלחה.
איננו מקיימים יחסי מין ורבים המון גם ליד הילדה,עד כדי כך שיום אחד היא התעוררה מהצעקות ואמרה שהיא פוחדת ממני,מאבא שלה, המון צעקות,וויכוחים,קללות ולפעמים נזרקים חפצים באוויר,מצידי. אני ואשתי כמעט ולא מדברים בתוך הבית,לפעמים מתכתבים בהודעות SMS כשכל אחד בחדר אחר. פעמים רבות לאחר מריבה היא לוקחת את הילדה ונוסעת לישון אצל ההורים שלה.
פעמים רבות היא איימה בגירושים אך היא מפחדת מה יגידו עליה. אציין עוד שתמיד בגדתי באישתי,והיום אני כבר לא יכול לראות אותה.לא אכפת לי ממנה. איננו מנהלים חיי זוגיות נורמליים כלל אני לא מאושר איתה ורוצה להתגרש בכדי לחיות לצד האישה שאני כל כך אוהב אך אני מפחד לעזוב בגלל הילדה. אני כל הזמן חושב על אהובתי ובקשר מתמיד איתה,אנחנו מתראים ומקיימים יחסי מין ומנהלים מערכת יחסים,אומנם כואבת אבל קשה לי להתנתק כי אני רוצה להיות איתה,לחיות לצדה.
אני פוחד מאוד והסיבה היחידה שאיני מתגרש זה רק בגלל ההתחשבות בילדה. תעזרו לי אני לא יודע מה לעשות,איך לקבל אומץ ולעזוב
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות