אני יודע שהוא ידע מי זה ברגע שהוא יראה את השאלה אם הוא יראה אותה, אבל אני לא יכול לשמור את זה עוד בבטן ואין לי מקום אחר שבו הוא יוכל פשוט לראות את זה וגם לתת לזה לצאת ממני אז שיהיה.
לפני כמעט חצי שנה התחלתי לדבר כאן עם מייעץ דרך המשתמש שלי. אני הייתי אז עדיין הומו בארון, נער רגיל שסבל מהצקות בבית ספר בגלל החשדות וילדות קשה. פחדתי שלא יקבלו אותי בבית ולא בשום מקום אחר ולא היה לי עם מי לדבר. ראיתי שהוא הגיב בכמה שאלות והבנתי שיכול להיות שסוף סוף יהיה לי עם מי לדבר. אזרתי אומץ ושלחתי לו הודעה. התחלנו לדבר והוא תמיד היה שם בשביל להקשיב לי ותמיד נתן לי עצה או אפילו תמך בשקט כשהיה לי קשה. הוא פשוט הקשיב לי במשך כל הזמן ונתן לי את ההרגשה שיש לי עם מי לדבר ואפילו נפגשנו פעם אחת.
התאהבתי בו. אני לא יודע איך זה קרה בכלל. הוא סטרייט בכלל והוא גדול ממני ביותר מחמש שנים. מצאתי את עצמי מחכה להודעות ממנו בחזרה ורק מחפש סיבות בשביל לדבר איתו. ההרגשה הזאת חונקת אותי כשאני יודע שהאדם המדהים הזה לעולם לא יהיה שלי. לעולם לא אוכל לגעת בו ולדעת שהוא יהיה לידי. זה פשוט שורף אותי מבפנים וזאת הפעם הראשונה שיש לי אומץ לרשום את הדברים. איך אני יכול לגרום להרגשה הזאת ללכת?
היום אני מרגיש כמו אדם חדש בזכותו. יצאתי מהארון, ההצקות פסקו והצלחתי בלימודים. רק ההרגשה השורפת נשארה לי בלב על אהבה שלא תהיה שלי לעולם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות