היי אני לוסי ואני בת 21 ואני בשלב שבו המחשבה שלי מתחלקת לשתיים, רחמים עצמיים ואופטימיות.
אני נורא משתדלת להשאר על הצד האופטימי, אבל זה מאתגר כל יום מחדש.
אני כבר השתחררתי מהצבא ואני נמצאת באותו מקום עבודה מאז ויצרתי חברויות אבל הם נפלו. מאז ומעולם הייתה לי טיפה בעיה לשמור על חברויות שלא יפלו למרות שאני נורא חברותית. אמא שלי שלחה אותי לפנימייה בגיל צעיר כדיי אולי לנסות ולהתחבר עם אנשים אבל גם שם הרגשתי כאילו אני נמצאת בחדר זכוכית שילדים באים לצפות בי. אני תמיד הרגשתי "אטרקציה" מעניינת בדיוק לכמה רגעים ואז לפח. זה לא מנע ממני מלהמשיך וליצור קשרים.
אבל הבעיה חוזרת על עצמה, וכמה וכמה פעמים אני משתדלת לשמור על החברות אפילו על חשבון עצמי וזה עדיין לא עובד.
אני מרגישה ריקנות ובדידות ושקועה ברחמים עצמיים וזה ממש לא אמור להיות ככה! אבל קשה לי כל כך לצאת מהמצב הזה. בתקופה האחרונה כל ערב אני מסתגרת בחדר ובחלק מהערבים אני גם בוכה. אני לא צריכה מילות עידוד, אני רק רוצה לדעת שאני לא היחידה שמרגישה כך, אולי כך אני לא הרגיש כל כך בודדה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות