היי
מצטערת כבר מעכשיו על האורך,
אז ככה..
הכל התחיל כשאבי ואמי יצאו,
אבי היה חולה בהמופיליה ואמי לא ידעה זאת, הוא היה לוקח תרופה בשם פקטור וכן היה מקבל גם מנת דם אחת לכמה זמן באחת הפעמים שהוא קיבל מנת דם, מנת הדם היתה נגועה באיידס.
בזמנו, בשנות השמונים לא היו בודקים את מנות הדם
אמא שלי לא ידעה בדבר מחלתו כלל וכלל
בינתיים התחתנו ונכנסה להריון
רק ביום שנולדתי נודע לאמא שלי מהרופאים של אבי שהוא חולה באיידס והמופיליה
אמא שלי היתה בשוק, היא לא הבינה מאיפה זה נחת עליה..
הרופאים מיד ישבו איתה לשיחה כולל הרופאים של אבי ואמרו לה חד משמעית שגם היא וגם אני לא נדבקנו במחלת האיידס, זה היה נס!!
לא אמשיך לחפור לכם את שאר הסיפור הנורא הזה, כי זה לא נגמר בזה, אמא שלי סבלה המון אחרי הגילויי הזה...
פה מגיע החלק שלי בכל הסיפור..במשך השנים בבתי הספר שהייתי תמיד חששו מזה שאני חולה באיידס..
וגם לפני כשנתיים היה לי בן זוג שסיפרתי לו את ההיסטוריה שלי- הוא נלחץ ופחד שהדבקתי אותו ומרוב הפחד שלו הוא ברח..
ולפני כשנה + היה לי עוד בן זוג שסיפרתי לו את הסיפור והוא לא נרתע ולהפך גם הלך איתי לבית קברות לקבר של אבא שלי (שנפטר כשהייתי בת 7, וזו היתה הפעם הראשונה שהלכתי אליו..אף פעם לא הסכמתי ללכת..)
כל הנושא הזה מכביד עליי מאוד, חוששת מאוד מפני העתיד, שלא יבינו נכון את כל זה..
אני בסך הכל רוצה להיות מאושרת ושלמה עם עצמי...וזה החלק של הפאזל שחסר...כי אני ב"ה של סוג של תהליך עם עצמי, ואני מאוד שלמה עם עצמי ועם מי שנהייתי..ורק זה, רק הנושא הזה לא מרפה ממני...
וכיום אני לא יודעת מה לעשות כי
1)אומרים שבנות הן נשאיות ההמופיליה, ואת הבדיקה של ההמופיליה מוכנים לעשות רק כשמתכננים הריון (זו סוג של בדיקה גנטית) איך אשלול דברים שקשורים אליה..
2) איך אני מספרת את סיפור חיי לבני זוג הבאים?
3) קשה לי להכיל את כל היסטוריית חיי, לא יודעת לאן לנווט את זה ואיך...
לא פשוט עבורי לפתוח את זה...אני מפנימה את זה כל כך הרבה...בגלל החששות..
אשמח לעצות..
תודה רבה מראש....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות