מרגיש בודד בעולם הזה, אני לא מצליח בחיים ולאף אחד לא אכפת

הבעיה שעליה אני רוצה לדבר היא דיי ארוכה ,
ואני מאוד מקווה שיהיה לכם את הכח לקרוא את כל זה ,
תמיד ידעתי והייתה איזושהי אופוריה באוויר שאני אגיע למצב
של בדידות מסויימת בחיים ,
נראה שהבעיה הזאת רק התגברה לאחרונה ובאמת קיבלה
צורה אמיתית ויותר ראציונאלית ,
מאז שאני זוכר את עצמי הייתי בחור מופנם ,
הייתי מונע ואני עדיין מונע מפחד , פחד מאנשים עויינים לרוב ,
אני בנאדם רזה מאוד , ואני יודע ותמיד ידעתי שלא אוכל להגן על
עצמי במצבים קריטים מול אנשים ...
אבל מיילא ,
אני כרגע בן 30 , והבעיה התחילה עוד בתקופת בית הספר ,
הרבה מאוד פעמים ניסיתי לפתח קשרים חברתיים ,
אבל אף פעם לא הצלחתי , היה נדמה שלא אוכל לפתח קשרים
או שאולי אני לא בנוי לקשרים חברתיים מסויימים ,
אבל אז הייתי בן 15 , הייתי צעיר ולא באמת שמתי לב לחומרה של
העניין כלשעצמו...
אני מגיע ממשפחה חד הורית , אמא שלי היחידה שהייתה בארץ
איתנו
לגביי אבא שלי , אין לי באמת מושג איפה הוא או מה איתו , מאז שאני בן 6
( אני היחידי מכל המשפחה שנולדתי בארץ ) , אני ואחותי , אמא שלי קרעה את התחת כדי שתוכל לממן אותנו , עבדה כמו חמור ,
וכמובן שלא הייתה האמא הכי טובה שיכולה להיות , בעיקר בעיית העצבים
שהייתה ועדיין היום , יש לה ,
אבל עדיין , אני לא שומר לה טינה על זה ...
את אחותי היא זרקה בגיל 14 מהבית , לא רצתה כל קשר איתה ,
אחותי ישנה ברחוב תקופה בגלל זה , רק היום אני מבין את החומרה של מה
שאמא שלי עשתה , היא אף פעם לא הייתה לצידינו , ולמרות הכל , עשתה הכל
כדי שלא יחסר לנו כלום ,
נוסיף לזה את העניין החברתי שלי ,
והמצב לא ממש טוב ...
הרבה פעמים הייתי מנסה ליצור קשר עם אנשים , בתקופת הבית ספר
אבל הרבה פעמים היה נראה שמנסים לנצל אותי מבחינה מסויימת
או ניהיים חברים שלי והיה נראה שמאבדים עניין בחברות שלי עם הזמן
ובסופו של דבר מנתקים איתי קשר ובמצבים מסויימים הופכים להיות עויינים כלפיי ,
בסופו של דבר תמיד , לא משנה מה , ולא משנה כמה זמן היה עובר
הייתי נשאר לבד , מבחינת זוגיות , עד גיל 19 אין אפילו בכלל על מה לדבר ...
וזה קרה הרבה , הרבה מאוד פעמים , ואף פעם באמת לא היה לי מושג למה ...
הרבה פעמים חשבתי שאולי יש לי הפרעת קשב וריכוז , אבל הלכתי לבדוק את הנושא
ולא , אין לי בעיה של הפרעת קשב וריכוז ...
הניאורולוג שלי אמר לי אכן שאני מאוד רגיש ובנאדם שבאמת אכפת לו מהרבה דברים
ובגלל זה לרוב אני לוקח הרבה פעמים דברים ללב ( תכונה שלי שאין אפשרות לשנות כמו
את הביישנות ) , ובגלל זה נראה כאילו יש לי הפרעת קשב וריכוז כשכעיקרון אין לי את אותה הפרעה.
אני לא רוצה להגיד סתם , אבל יכול להיות שבגלל זה גם מבחינה תעסוקתית לא הצליח
לי ,
הרבה פעמים ומכל עבודה שהיא הייתי מוצא את עצמי בחוץ בסופו של דבר,
בפיטורין , אם בגלל איחורים ( מאחר כרוני ) או בגלל שלא הייתי עושה את העבודה
כמו שצריך ,
כמובן שהמשכורת שלי הייתה זעומה , אפילו בגיל 25 , 2500-3000 ש"ח שהייתי
מבזבז אותה על סיגריות , שתיה מתוקה וחטיפים , לרוב בגלל המצב שהייתי ואני עדיין שרוי בו,
כשאחרים היו כבר נשואים עם משכורת טובה , אחרי תואר , אני תקוע עם תעודות
ללא תואר , כיום עם משכורת של 6500 פלוס מינוס , הרבה בגלל שאין לי תחת לשבת
עליו ללימודים , לרוב בגלל המצב שלי , אני פשוט לא מסוגל לחשוב על משהו אחר ...
כשהתחלתי את הלימודים הייתי ילד חנון , ממש , עם משקפיים והכל ,
עברתי המון התעללויות בבית הספר , המון ,
עד שחשבתי לעצמי , דיי! אני לא הולך להיות חנון , ובמהלך הזמן
סיגלתי לעצמי צורת התנהגות שהוציאה אותי כביכול ממעגל ה"חנוניות"
זה לקח לי בסביבות ה-7 שנים להסתגל לאורח חיים שונה
אבל עדיין בתוך תוכי , אני עדיין אותו ילד חנון , עם המשקפיים ,
אבל באופי , אני מאוד משוגע , אוהב לצחוק להשתולל ,
מוסיקה חזקה , לבלות במועדונים , וכד' , וזה משהו שכבר נכנס עמוק
לתוך הדם שלי , לתוך האופי שלי , זה היום כבר מי שאני ,
חסר אחריות , שכחן , לא יודע לתמודד עם כסף , בזבזן , שרלטן ,
יהיר , ואלו דברים שלא יכלתי גם להיפתר מהם , בגלל הבדידות
האופי שלי עזר לי לצאת ממצבים ...
עם הזמן פה ושם במהלך חיי סיגלתי לעצמי חבר אחד או שניים , כמובן חברים שהיו להם גם עיסוקים אחרים
וחברים אחרים , תמיד הייתי בשבילם ה-Second choice , במידה ואין משהו
לעשות , או שאין חבר אחר מהחבורה שלהם שהם יכולים לצאת ולבלות איתו,
וגם היו אומרים לי את זה בצורה של : " משעמם , כולם עסוקים , אין עם מי לצאת ,
רוצה לעשות משהו " !?!?
תמיד רציתי להיות הבנאדם שהטלפון שלו מצלצל כל כמה זמן ,
להיות הבנאדם הזה " שיש לו חיים " , " ושמתקשרים אליו שיבוא לכל מיני מקומות "
אבל לא ,
ככה גדלתי , ותמיד חשבתי הייתה לי לפחות התקווה שהמצב הזה
יעבור מתישהו באיזושהי צורה , אבל אף פעם באמת המציאות לא הראתה לי
את זה ,
תמיד הייתי נשאר לבד ולא היה לי עם מי לדבר על הדברים שעוברים עליי
אפילו עם אמא שלי , כי היא הייתה לוקחת הרבה פעמים את הדברים
שהיו כואבים לי והופכת את זה לכלי נשק , העיקר לפגוע בי בזמן שהיא
כועסת עליי או שאנחנו רבים ...
ואחר"כ עוד היו לה טענות על למה אני לא מוכן לדבר איתה על הדברים שכואבים לי
הבדידות , ועל זה שאין לי למי לפרוק את הכעס / עצבים / דיכאון , שאני עובר כל הזמן
השנים עוברות , אני מוצא את עצמי עם חברה ראשונה , חברה שניה , חברה שלישית
וכל אחת זורקת אותי בצורה הכי כואבת שאפשר אחרי קשרים של שנה וחצי כל אחת
( הרציניים שהיו ) וכל פרידה מחזירה אותי אחורה , לא רק שאני צריך להתמודד עם הפרידה,
אלא גם אני צריך להתמודד עם הבדידות שחזרה להיות חלק מהחיים שלי בשעה
שכשהיייתי בקשר נעלמה כלא הייתה ...
כי למישהו היה באמת אכפת ממני לא משנה מה ...
היה קשה לי לפרק קשרים , אפילו שלא באמת אהבתי את מי שאיתי לא פעם ,
אבל התחושה הזאת שלמישהו אכפת ממך , התחושה הזאת שיש לך ולו מחוייבות
כלפי אחד והשני הדחיקה ממני את התחושה של הבדידות הזאת ...
אבל שוב , זה כמו פלאסטר , זה לא באמת מתקן את הבעיה , רק מרפא אותה לתקופה,
הפצע הזה עדיין קיים שם , וככל הנראה עדיין יהיה ,
חשוב לי להגיד לפני הכל ,
פסיכולוגים לא עזרו , כמה שלא ניסיתי ,
אני אתאיסט , כל הקטע הזה של דת , " הקדוש ברוך הוא " וכד' לא יעזרו כי גם בעניין
הזה אני כבר לא חושב שזה יעזור , לא מאמין , וגם לא רוצה להאמין , אז בבקשה ,
אל תנסו לשכנע או להמיר אותי להיות דתי כי זה פשוט לא יעזור ורק יעצבן אותי עוד יותר ...
בבקשה , לתשומת ליבכם ...
קשה לי לעקוב אחרי כל מה שאני כותב פה כי זה באמת ארוך , אז בבקשה אם למישהו יש שאלה
מסויימת מוזמן לכתוב אותה בתשובות , אני אענה ...
לפני כ-5 חודשים הגיעה פרידה כואבת מבת זוגתי , שכמובן אחרי הפרידה שיחקה איתי קצת ולכלכה עליי מפה ועד להודעה חדשה , הדבר הזה גרם לי לעוגמת נפש , שהיה נדמה שאפילו מי שהיה
לצידך באש ובמים כמו שאומרים הכניס לך סכין בגב ונראה שלא באמת היה אכפת לו ממך
במהלך הקשר ...
נכנסתי לדיכאון עמוק , עד עכשיו ,
אף אחד לא הבין מה קרה , איתי , זה היה הקש ששבר את גב הגמל ,
לאמא שלי לא נתתי להתקרב אליי ( בעיקר בגלל מאורעות העבר ) ,
הייתי מתעצבן עליה הרבה והיא עליי , מנסה להמשיך האלה ומתחילה עם השגרה שלה
אבל אני פשוט לא יכלתי יותר
חבר שלה תמיד שנא אותי , גרנו בדירה שלו ב-3 שנים האחרונות ,
תמיד היו ביני לבינו תאקלים , עד שלאחרונה הוא פשוט גירש אותי מהבית
באופן שבו הייתי חייב להתקשר למשטרה ולהגיש עליו תלונה במשטרה כי היה נראה שהבנאדם
הזה הולך לתקוף אותי , כמובן מול הפנים של אמא שלי , שהיה נראה שלא אכפת לה יותר ממני
ושאני אגור ברחוב יותר ממה שאכפת לה ממנו ושהיא תישאר איתו ,
אני כמובן בן 29 , שכרתי לעצמי דירה , מעפה , הבעלים מדהים , אבל עדיין , חרא של דירה ...
מחולקת , יקרה , והמצב במדינה על הפנים מהבחינה של הדירות , הכל יקר
וכמובן שתוסיפו את זה , מכניס אותי למצב של בדידות ודיכאון אפילו יותר ממה שהייתי ...
לאמא שלי אמרתי שאין לה מה לדבר איתי אם היא עדיין בקשר עם הבן של ... הזה ...
והיא אפילו לא מנסה ליצור איתי קשר , לא שולחת הודעות , לא כלום ,
כאילו לא אכפת לה ...
מיילא , הייתה מנסה לפחות , לדבר איתי , לנסות לתקשר איתי , מיילא ...
אבל לא נראה שאכפת לה ,
בדיוק כמו האנשים ה"חברים" שהיו מנתקים איתי את קשר ,
נראה שגם לה נמאס ממנו , או שנראה שהחרא ההוא , החבר הזה שלה
הרבה יותר חשוב ממני ,
לבית שלהם ( שלו ) שגם היא משלמת עליו , אסור לי להתקרב ,
לה , לא אכפת , לא משנה לה ... העיקר שיהיו ביחד ,
כשהייתי יותר צעיר היא נישלה אותי מכל ירושה שהייתה לה ,
אם זאת הדירה שבבעלותה בקריות או החסכונות שלה שהיא צברה עם השנים
את הכל היא נותנת לאחותה , ואחותה תחליט מה לעשות איתם ,
מרגיש מאוד בודד , אין לי עם מי לשתף את העניין ונראה שלאף אחד לא אכפת ,
אמא שלי לא מעניין אותה ( או לפחות ככה זה נראה ) מה הולך איתי ,
המצב שלי על הפנים
אני מבין שחפרתי פה קצת ובאמת ישנם הרבה בעיות שצריך לטפל בהם
אבל העיקר עדיין חוזר על עצמו כל הזמן ...

לעידוד / תשובה / עצה / אודה