רבה כל הזמן עם חברה שלי אבל לא רוצה לאבד אותה, מה לעשות?

אני אספר לכם די בקצרה, אפילו שלא בטוח שאעמוד בהבטחה הזאת:
השנה עליתי לחטיבה (לא, אני לא בת 13). יצאתי בכיתה עם חברה שלי כבר שנתיים.
היא די ילדותית ויש בה דברים שממש מפריעים לי:
1. היא יודעת שיש לי פתיל קצר (מאוד!) ושאם חוזרים על משהו באוזניי הרבה פעמים ברצף אני על סף התפוצצות עצבים. כשאנחנו סתם דנות על משהו היא יכולה לחזור שעה ברצף על "זה כן" ולא לתת לי להשחיל אף מילה. אני אומרת לה להפסיק והיא ממשיכה בשלה עד שאני מתעצבנת עליה ברמות מטורפות.
2. בהמשך ל1, לפעמים אני תופסת לה ביד די חזק כדי שתירגע כבר. אני יודעת שזה לא בסדר ואין לי זכות לגעת בה, אבל אמרתי לה אלפי פעמים שתפסיק עם זה. היא נותנת לעצמה יותר מידי זכויות ("אין לך זכות להרביץ לי!" "יש לי זכות לעשות כך וכך וכך!"), פעם אחרונה שבדקתי, היא לא באמת עברה על כל הזכויות הבסיסיות של האדם וסתם מכופפת דברים לפי רצונה.
3. בהמשך ל2, לאחר מה שתיארתי, היא מאיימת עליי ש... בעצם, עזבו. אני פשוט אביא לכם ציטוט.
"אין לך זכות להרביץ לי! יכולת לעצור לי את הדם! אני יכולה להתלונן למנהלת ומשם למשטרה! זה נגד החוק ויכניסו אותך לכלא!". איפה היא חושבת שהיא חיה? שיכניסו בני 12 לכלא בגלל שהם היו אלימים קלות לאחר שהתגרו בהם? אני בטוחה שאם יום יבוא והיא באמת תתלונן למנהלת או למורה, היא תעוות את הסיפור כך שהיא תצא צדיקה גמורה ואני בתור התגלמות השטן/מפלצת אלימה/בריונית ברמות קשות (לא, זה לא שסטרת לי מול המורה בכיתה ו'! חוץ מזה, כשהחזקתי לה את היד חזק כדי שתסתום? זה היה בכיתה ו', אין שום סיבה שהיא תתלונן למנהלת החטיבה על משהו שקרה ביסודי).
4. בתור סיכום לכל המגילה שכתבתי עד עכשיו:
הריבים שלנו לא מחזיקים יותר מיום, היא בין החברות היחידות שיש לי בחטיבה (שמהן רק אחת באמת מבינה אותי אבל היא לא תמיד פנויה אליי כי יש לה חיים). בכל אופן, היא אחת מתוך 2 החברות שיש לי בכיתה, וגם החברה השנייה היא בגדר ידידה.
מה לעשות? לנתק איתה קשר? להמשיך לסבול אותה עד התיכון בתקווה שתתבגר עד אז?
תודה לעונים.
נ"ב: ניסיתי להסביר לה את כל מה שכתבתי פה, אבל היא ממציאה תירוצים מטומטמים בענייני "זכויות".
ננ"ב: השיר רקע לא קשור. אני סתם אוהבת אותו.