הסיפור הוא כזה: אני וחבר שלי שנינו עובדים. מתחילים בערך באותה השעה רק שהוא עובד יותר שעות וגם עובד פיזית יותר קשה. מיותר לציין ששנינו עייפים כשאנחנו נפגשים.
הערב, הייתי אצלו. בילינו ביחד זמן מה ואז פתחנו נושא שיחה מסוים שקצת מפריע לי. התחלנו לדבר על זה, יותר נכון - אני התחלתי לדבר על מה מפריע לי ומה אני מרגישה. בעוד אני שופכת את הלב, הוא... נרדם. שמתי לב לזה ובהתחלה צחקתי. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. אחרי שחשבתי על זה מעט, התעצבנתי. כי אני יודעת שאם משהו היה מפריע לו והוא היה מדבר איתי על זה אני הייתי מתאמצת הכי שבעולם והייתי קמה ומקשיבה לו עד שזה היה מפסיק להפריע לו, גם אם הייתי הכי עייפה. אבל הוא אפילו לא ניסה.
הוא פקח עיניים כמה דקות אחרי, כשכבר התכוונתי לעזוב, ואמר "אני כל כך עייף, אני מצטער". בסדר! גם אני עייפה.. אבל לא הייתי נותנת לו ללכת לישון אם משהו מפריע לו והייתי מקשיבה לו אם זה היה חשוב לו.
השאלה שלי היא - אני מתעצבנת לשווא?
אני יודעת שזה קורה... זה ברור לי. אבל זה כבר מספר פעמים וזה מעצבן כי אני יודעת שאני הייתי משתדלת הרבה יותר!
אז מה גזר הדין? צודקת או לא?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025