מרגישה שאימא לא אוהבת להיות איתי, מה לעשות? אני מגזימה בהרגשה שלי?

היי,
אני בת 18, בקרוב מתגייסת. אמא שלי די מבוגרת.. בת 56.
אני יודעת שאימא שלי אוהבת אותי. היא דואגת לי המון, היא משתדלת לא להחסיר ממני דברים חשובים, היא מתעניינת בי.
אבל מגיל קטן מאוד תמיד הרגשתי קנאה כששמעתי שאימהות אחרות עושות לילדים שלהם 'ימי כיף' ובילויים למיניהם ואיתי זה אף פעם לא היה ככה..
אני מתכוונת שאימא תעדיף לצאת לבלות עם אבא או עם בני משפחה אחרים מאשר לצאת איתי.
כמובן שאם צריך לצאת לסידורים למיניהם ולערוך כל מיני קניות אז אנחנו נלך, אבל זה אף פעם לא היה למטרה של להיות פשוט ביחד.
אני מרגישה שזה משהו שתמיד הייתי זקוקה לו ואף פעם לא קיבלתי.. כאילו היא לא נהנית איתי, כאילו אני נטל עליה.
זה נכון שכשהיא בחו"ל היא אומרת לי שהיא מתגעגעת אליי וכאלה, אבל ברגע שהכל חוזר לשיגרה היא אפילו לא אמרה עד כמה הנוכחות שלי איתה חשובה לה.
אני כותבת את זה ובוכה, בחיי.. זה לא סתם משהו שאני ממציאה, זה באמת משהו שכואב לי.
אני מאוד ילדה של בית ושל הורים, ובקרוב מאוד אני מתגייסת ואני בטוח יודעת שאני אשרת בבסיס סגור (בגלל התפקיד) ואראה בית לעיתים רחוקות מאוד.
הצעתי לאימא שלי לנסוע איתי לאנשהו בעקבות כמה דברים שאני צריכה לעשות, וככה קיוויתי ששתינו נהיה ביחד בסוג של 'יום כיף', לא לבזבז כסף או משהו אלא פשוט להיות ביחד לא בבית (כי בית זאת שגרה די מאוסה וכל אחד עסוק במחשב/בטלוויזיה שלו).
היא נענתה להצעה אבל באי חשק, היא התחילה עכשיו לומר לי שזה יבזבז לנו יום שלם ושלא ממש בא לה.. היא מעדיפה להישאר בבית ולצפות בטלוויזיה מאשר לנסוע איתי ולצאת קצת מהבית (יש לציין שכרגע היא מובטלת ללא עבודה, ככה שהיא נחה המון בבית ועסוקה רק במשק בית, באוכל, ניקיון ודברים כאלה, אבל בדרך כלל היא פשוט נחה ורואה טלוויזיה).
אני יודעת שאם אבא שלי היה מציע לה לצאת איתו, או כל בן משפחה אחר היא מיד תסכים, אבל ברגע שאני מציעה אז לא בא לה, כאילו היא מעדיפה לא לצאת במטרה להיות איתי.
אמרתי לה בצחוק שכדאי שהיא תסכים כי אני תכף מתגייסת והיא לא תראה אותי הרבה (שזה נכון), והיא עדיין הייתה חסרת חשק. מפה לשם יצא שקצת רבנו כי אמרתי לה שהיא יותר מדיי זמן בבית לא עושה כלום ומה אכפת לה לצאת.
אמרתי את זה כי די נפגעתי ממנה ומהחוסר חשק שלה לצאת איתי, שהיא מרגישה כאילו זה "בזבוז" בעוד כשהיא יוצאת עם בני משפחה אחרים זה ממש לא מרגיש כמו בזבוז עבורה.
אני יודעת שזה לא בסדר לקנא באנשים עם אימהות אחרות שהן כנראה יותר צעירות ויותר פתוחות גם מבחינת הגיל וגם מבחינת האופי, אבל כבר מגיל צעיר אני מרגישה את זה ולא מצליחה להתנער מזה.
מה אפשר לעשות? אולי אני מגזימה בהרגשה שלי?