היי לכולם,
בדיוק קראתי שאלה שמישהי כתבה כאן אתמול או שלשום על זה שהיא מתלבטת אם לקחת מקום עבודה כי כולם שם נשואים וכי איזה עמית לעבודה זרק הערה שהורה הוא מורה יותר טוב.
ובכן אני גם בהתלבטות די דומה, אבל בניגוד לאותה בחורה שנראה שהיא יודעת שהיא אוהבת מאוד את ההוראה ממקום טוב ורוצה להיות שם, אצלי הדברים הם קצת אחרת ואני אסביר.
עבדתי מספר שנים בחינוך המיוחד, בעיות התנהגות וכד', ובחודשים האחרונים עשיתי שינוי, יצאתי מההוראה וממסגרת של בית ספר והלכתי לתפקיד אחר שהוא יותר ריכוזי, לא בהוראה וגם עם אוכלוסיה אחרת (גם עם צרכים מיוחדים). התפקיד החדש דווקא לא רע בכלל, המקום לא להיט, הממונה עלי די מזעזע יש לומר, יש תנאים סוציאלים די יציבים (זה מקום ממשלתי) והמשכורת ככה ככה. השינוי שעשיתי נבע מזה שהתעייפתי מההוראה, התעייפתי מהתלמידים ועל אף שהיו היבטים שאהבתי בעבודה איתם והייתי בסך הכל מורה ומחנכת טובה ומשקיענית, אני מודה שפשוט הרגשתי שנמאס לי להילחם ולהתחנן שילמדו, שישקיעו בעצמם ושיהיו אזרחים טובים. ושלא נדבר על ההכנות בבית וזה שהעבודה לא נגמרה לאחר שעות בית הספר. לכן גם עזבתי כשהרגשתי שחיקה.
ועכשיו אני שוב בהתלבטות האם לחזור להוראה ולמסגרת בית ספרית, בגלל שהמקום הנוכחי לא להיט באופי שלו ויש לי בוס מגעיל. בהוראה אני גם אוכל להרוויח יותר בשלב זה, יהיו לי יותר חופשים, אני אקבל תנאים סוציאלים די טובים וכד'. מצד שני אני תוהה האם יש לי כוחות לחזור למעמד המאוד לא קל של להיות מורה ולחזור ללמד את אלה שלא ממש מעוניינים ללמוד. האם כדאי לי להישאר איפה שאני ולהמשיך לחפש אחר תפקיד אחר (לא בהוראה) שאולי יהיו בו תנאים טובים יותר או לחזור בכל זאת להוראה ולקוות לטוב?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות