אני וחבר שלי כבר מעל שנתיים ביחד. הוא החבר הרציני הראשון שלי, האהבה הראשונה שלי ואנחנו רואים את עצמנו בעתיד ביחד.
הוא כבר בן 29, ומחפש כרגע עבודה בתחום שלו ועדיין לא מצא. חשוב לי לציין שהוא לא בחור עצלן שיושב בבית כי בא לו- הוא באמץ עושה הרבה מאמצים. הוא מכבד אותי, אוהב אותי, אני מאושרת כשאני איתו ואני מרגישה שמצאתי את החצי השני שלי. אני אישית בחורה פחות חומרנית, עדיין מאלה שכסף פחות מדבר אליהן אך אצל המשפחה שלי המצב הפוך. אני בחורה שמאוד קשורה למשפחה שלה והדעה שלהם על בן הזוג שלי ממש חשובה שלי. בזמן האחרון הם מדברים עליו, על מערכת היחסים בינינו, אמא שלי בכלל זורקת הערות מעצבנות כל הזמן וזה יוצר ריבים. היא אומרת לי שזה מדאגה, שהיא לא רוצה שנתחתן ואני אסבול. כל הדיבורים שלהם גורמים למחשבות רבות על המערכת יחסים איתו לצאת החוצה, חלק מהן אני כבר לא יודעת אם זה מחשבות שלי או שהכניסו לי לראש ואני מאוד מבולבלת. יש לי משפחה מאוד מגוננת ודעתנית במיוחד אמא שלי. היא כל הזמן מחפשת דברים רעים בו, מעירה לי עליו עד שלא נעים לי שהוא בא אלי אבל כשהוא בא היא אדם אחר לחלוטין. נעימה אליו, צוחקת איתו, רומזת בצחוק על חתונה וכו' אבל אותי היא משפילה לידו (צועקת עלי, מדברת עלי איתו שאני לא בסדר כשאני לא נמצאת באותו רגע והם מדברים ביחד).
אני מצד אחד לא רוצה להיות מהבנות שהולכות לפי המשפחה ובסוף מפספסות את אהבת חייהן ומצד שני אני תוהה אולי הם רואים משהו שאני לא רואה??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות