בעיה עם החברה, מרגיש שזה הסוף

אהלן חברים. יש לי חברה 10 חודשים. אני באמת אוהב אותך. מאוהב בה. היא המון בשבילי. עד הריב האחרון, היה הייתה הכל בשבילי. הייתי עושה למענה הכל. היא לומדת איתי. כל בוקר הייתי בא עד אליה שזה לעבוא עיר שלמה ולנסוע איתה. ולחזור. למרות שיש ריבים והכל. וואלה, אנחנו כמו כל זוג. רבים כועסים. אני בעיקר בוכה.. אבל בסך הכל אוהבים. לאט לאט הדברים הסתבכו. אני מרגיש שהאהובה שלי השתנתה. היא הכירה כמה חברות חדשות והיא פשוט הלכה שולל אחריהן. היא כל היום איתן, המון ריבים היו לי עם החברה כי אני מרגיש שאני פשוט לא מקבל יחס. שהיא מתחשבנת איתי על זמנים. שנפגשים כל החבאים ואני נוכח, היא רק עם החברות. זה גורם לי להיות שבור. .
לפני כמה ימים הייתי איתה. ועם חברה דלה. היא לא שיחבה אוצי בשיחה, לא ליטפה טותי פשוט שכחה ממני. הרגשתי מנודה. הגעצי למצב שאני בוכה בצד בלי שהן יראו. מתפלל שיגיע כבר החבר שלי. ביום הולדת שלה.. הקדשתי את כל כולי. עשיתי לה מסיבת הפתעה בבית שלי. קניתי הכל. הכל כל מנת לעשות לבחורה המובחרת שלי את כל מה שאני יכול. והיא.. היא לא אמרה תודה באותו רגע.. היא לא ישבה לידי... היא לא חיבקה אותי... ואני? אני נפגעתי.. בכיתי מול כולם. נשברתי. היא באותו רגע דיברה כם אמא שלי שהייתה באיזור ואמרה לה "מה הוא רוצב ממני?".

כבר הגענו לפני 3 שבועות לכעס ממשי מצידה.. ואני נלחמתי ואמרתי עוד ניסיון אחד. והיה שבועיים מושלמים. באמת חשבתי שכבר הכל מושלם. פתאום לפני כמה ימים היא התלוננה על המתנה שהבאתי לה ליום האהבה. שהיא לא מה שהיא ציפתה לו. קניתי לה 2 מתנות וברכה. 100 שקל ממיטב כספי. ותאמת, נעלבתי.
היא שלחה לי הודעה שנמאס לה ממני, ומהקטעים שלי. פשוט.. נמאס לה והיא רוצה שניפרד.

לא יוגע מאיפה היה לי האומץ. רשמתי לה את כפוית טובה, איבדת אותי. שבוע טוב.
היא ענתה שבוע טוב ואז החל מחול החרבות. אמרה שהיא מצטערת. אמרתי לה שאני רוצה קשר שאהיה שמח בו. ועלתה וחזרה השאלה שלה אם אני רוצה את זה איתה או עם מישהי אחרת. כאילו היא לא הבינה שהיא איבדה אותי. הכל בוואטסאפ. היא אומרת שכנראה אני לא האחד שחה והיא לא אוהבת אותי כמו פעם. אבל קונה אוצי. בזה שהיא אומרת לי שהיא אוהבת אותי פתאום. היא רוצב שנדבר. וכו.

באמת. עשיתי בשביל האישה שלי הכל... כל מה שיכולתי. בלב שלם אני אגיד לא היה דבר שיכולתי לעשות ולא עשיתי. היא החסרה הכי טובה שלי. היא האהבה האמיתית הראשונה שלי. רק איתב אני מרגיש שלם. באמת.. אני צעיר והכל. אבל אני אדע שזה פספוס.

אבל היא משתנה. נהיו לה מצבי רוח. כעסים. שטויות. היא לא שמה כליי לטובת חברות.

דיברתי איתה לפני יומיים דעתיים. פרקתי את כל אשר לבי. שמעתי אותה בוכה. לא עונה. עושה הכל. נותנת לי כינויי חיבה. אונרת שהיא אוהבת. את האמת שכולם לחצו עליי לא לחזור. גם אמא שלי אפילו. אבל אני... נפלתי שולל לאהבה של החיים שלי. אמרתי לה שאני נותן הזדמנות רק אם היא תשתנה. שתשים עלי בלי קשר לחברות שלה. רק שתאהב. נטו שתאהב.

אמאתי לה שחייבים להיפגש. לא ראיתי אותב מאז שהיר כחליטה שנמאס לה ממני. היא בשיחה שנחזור הבטיחה לי שהיא תשתנה.. והיום. היום היא כבר אמרה שהיא רוצה שקט. והיא לא יודעת מה לעשות.

אני מרגיש כאילו היה לה רע שנפרדנו. אז היא כבשה אותי. וחזרנו. אבל עכשיו. עכשיו היא כמו פעם. אני שוב סמרטוט. שוב רודף שניפגש. היא אמרה לי שהיא לא רוצב ולא מתגעדעת לנשק אותי.

אבל אני... אני נפלתי שולל לאהבה. אני רק אוהב אותה. רק רוצב אותה. נזכר בימים של החום והאהבה. של הכיף. של המלחמות המשותפות. של בתמיכה. של לפני החבאות שלה. של לפני הבכי שלי ממנה. כי רק ממנה אני בוכה. אז כן. אני בן 16. אסל אני כותב את זה בדמעות. כי רק אותה אני אוהב. אני לא מסוגל לחשוב על אהבה כזו מאישה אחרת. אני טיפוס שמעניק. היא הייתה ראש סדר העדיפויות שלי. 10 חודשים לא ישנתי יום אחד אחריה. רק רציצי לוודא שהיא הלכה לידון והיא תקום שלמה.

ואם זה קריטי. לעולם לא ישנו ביחד. ולא שכבנו.
התנשקנו ליד אנשים אחרי 7 חודשים.
כל משך הקשר הייתה לי תמונה שלנו בווצאפ ביחד. והיא לא שמה. הרגשתי שהיא מתביישת בי.


אבל אני.. אני פשוט אוהב אותה. ורוצב אותה. אהבה מעוורת. רע לי בלעדיה. אני רק מתגעגע. כרגע אנחנו ביחד אבל מי יודע מה יהיה מחר. ואיזה ביחד זה בכלל אם אנחנו לא נפגשים.

אני חייב עזרה. רצינית. בוגרת. מתחשבת. אני שבור. עובד עצות. כועס. זעום.

תודה.. רבה.