היי לכם,
רציתי לשתף אותכם בתחושה שנורא מעיקה עליי
אז קודם כל אני בת ל3 אחים, ואיכשהו אני ואבא שלי לא ממש היינו מסתדרים.
קרה מקרה לפני שנה בערך היה איזה ריב במשפחה שגרם לזה שהתעצבנתי, והתנהגתי לא במקום, ואז אבא שלי הרים עלי יד, ומשך לי את השיער בחוזקה קדימה ואחורה
והתפללתי שיפסיק...והדמעות לא הפסיקו לזלוג מפניי.
וכאב לי לראות את זה שהאחים הקטנים שלי ראו את זה מולם, הם היו בשוק..ולא הגיבו כלכך.
אמא שלי גם ראתה איך הוא מרביץ לי, אבל בחרה לא להגיב ולשתוק.
פשוט עמדה במקומה ולא עשתה כלום.
ורק אני, הרגשתי חסרת אונים..שאף אחד לא בא לעזרתי.
ובכללי, הוא לא בן אדם אלים.
אבל היו מקרים שהוא התאכזר אליי.
וזה לא הפעם היחידה, היה פעם נוספת שאני זוכרת שכעסתי, ולא דיברתי אליו יפה..והוא פשוט אחז בראשי ודפק אותו בקיר.
ואני שואלת את עצמי..האם זה מה שמגיע לי?
ככה אבא אמור לחנך את הילדה שלו, על ידי מכות? יכול להיות שאני טועה..האירו את עיניי, כי הן כבר חשכו מזמן.
ואינני מצליחה לשכוח מזה, הוא ביקש סליחה..אבל הלב שלי אינו שלם עם זה.
ומרגישה לפעמים כשאני הולכת איתו לבחוץ שאני לא בטוחה איתו, ולא לידו.
והרגשות שלי באות לידי ביטוי בכך שאני לא מחבקת אותו, והרבה פעמים מרגישה קרות ממנו...
בתור אחת שחיה איתו כבר 17 שנה, אין לו אמצע.
או שהוא ממש ילדותי, ומתנהג כמו ליצן שרוצה לרצות את כולם.
או שהוא הכי ההפך מזה..בן אדם קר
ובשורה התחתונה, המערכת יחסים שלי עם אבי מתנדנדת כל הזמן, לטוב ולרע.
הוא כן בן אדם טוב, זה לא שאני שונאת אותו.
הוא מעניק חום ואהבה לאחים שלי, ואוהב אותם...
אבל אני פשוט מוצאת את עצמי נרתעת ממנו באופן אוטומטי.
ולהגיד את המילה "אבא" נהפך בעיניי כבר לאתגר.
קשה לי להגיד לו את זה, כי לדעתי אבא אמור לדעת לחנך בצורה טובה, ולא דרך אלימות.
לא משנה מה ילדים עושים...מכות משאירות צלקות, והנה אני הדוגמא הקלאסית לכך.
האם זה יעבור מתישהו? מה אני צריכה לעשות..אני אובדת עצות:(
יש לציין שאנחנו משפחה רגילה לחלוטין, ואין צורך בתשובות כמו " להתקשר למשטרה" וכו...
תודה לעונים. ותשתדלו לראות את זה בעין אובייקטיבית..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות