נמאס לי כבר שמאז שהגעתי לתיכון אין לי חברים אפילו לא חברה אחת ...
שהייתי ביסודי היו לי מלא חברות שהיו באות אלי ואני אליהם ...
והייתי נפגשת עם השכבה שלי בערב ( היינו שכבה מאוד מגובשת ! )
בחטיבה החברים נעלמו, אבל עדיין נשארו פה ושם ידידות כאלה ..
עכשיו עליתי לכיתה י' ובתחילת שנה אף אחד לא אמר לי שלום ... לא חיבק אותי לא כלום ... וכולם מתחבקים ואני עומדת בפינה ופשוט בא לי לבכות ..
ואני כל הזמן לבד .. אין לי עם מי להיות אין לי מה לעשות בהפסקה אז אני פשוט יושבת באמצע הכיתה לבד וכולם מסתכלים עלי כאילו אני איזה מוזרה ...
ואני לא מוזרה אני פשוט ביישנית ושקטה ..
ואני מנסה להיכנס לשיחות שבנות יושבות ומדברות ואז הם כאלה אומרות " יאללה בואו נלך החוצה " ואני נשארת והם ישר בורחות ומדברות בחוץ וצוחקות ...
ואני באמת לא עשיתי כלום אני לא רוצה להיות נדחפת או דבק אני רק מנסה להתחבר ... נמאס לי לראות חברות שלי שהיו החברות הכי טובות שלי 7 שנים פתאום חברות הכי טובות של ילדות שהם מכירות רק שנה ...
זה לא פייר לכולם יש קבוצה שמתאימה להם למה רק לי לא ?! אני כל כך סובלת בתיכון !!
נמאס לי להיות לבד נמאס לי מהבדידות הזאת ...
וזה לא שאני מכוערת או משהו אין לי בעיה עם איך שאני נראית ולא פעם אמרו לי אנשים שלא מכירים אותי שאני יפה ...
אולי בגלל שאני לא בנאדם שקל לו להסתיר רגשות , בחטיבה הייתי בכלל בוכה באמצע השיעור
הייתי פשוט משלבת ידיים ושמה את הראש ומתחילה לבכות ...
עכשיו אני בוכה לפעמים רק בלילה שאני מנסה להירדם ...
אבל עדיין תקוע לי פרצוף עצוב, ועיניים עצובות ואנשים יותר מתחברים לילדים עם שמחת חיים
אבל אני לא יודעת לחייך בלי סיבה ... וזה יהיה מטומטם לחייך באמצע שאני הולכת בבצפר לבד ..
וגם אם אני יחייך זה יהיה חיוך מאולץ עם עיניים עצובות ..
נמאס לי מהבדידות הזאת ... וקשה לי להתחבר עם ילדים חדשים .. :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות