שלום לכולם
אני מרגישה ממש דפוקה בראש, מטומטמת כל כך לפעמים...
אף פעם לא עשיתי משהו רע, אני לא מהמקובלים אבל יש לי חברים וגם המקובלים סוג של חברים שלי, אני מצטיינת בלימודים, אני אוהבת לעזור, אבל הכל פשוט נדפק כי אני כזאת פסימית, כל כך עד שאני לא סומכת על אף אחד.
ממש אף אחד. וזה לא שאני מתעלמת מהקצת אנשים בעולם שכן טובים לשם שינוי זה פשוט שאני כאילו...לא יודעת איך להסביר אבל זה קשה
בניתי כל כך הרבה חומות שאפילו אני לא יכולה כבר לפרוץ.
מבחינה פסיכולוגית אני חושבת שאני יודעת מאיפה זה מגיע אבל זה לא עוזר לי.
אני פשוט צריכה להתפרק ולבנות את עצמי מחדש אני פשוט לא יודעת איך....
כשמנסים להתחבר אלי או כשמתקשרים אני ישירות חושבת שזה מתוך אינטרס
גם כשמתחילים איתי בחורים, ומתחילים איתי הרבה, אני פשוט דוחה את כולם בנימוס, זה מטריף אותי איך פיתחתי כזאת אדישות לרגש, זה לא שלפני זה הייתי סופר נחמדה חברותית שחולמת על פיות וחדי קרן גם כילדה הייתי סגורה אבל הבעיה היא שעכשיו זה מונע ממני לבטוח באנשים.
אני יודעת שזה טוב, הסיכויים להיפגע אפסיים בדרך הזאת אבל גם פוגעים בי בדרך אחרת, אני יודעת הכל, אני לוקחת הכל בחשבון.
אני רק צריכה עצה כנה, איך לחדור דרך המחסומים, אני לא רוצה לשבור אותם אני רק רוצה לדעת איך לשלוט בזה...
יש כל כך הרבה רוע בעולם, אני רוצה לנסות לפתח צד אופטימי כדי לא לפגוע באנשים שרק רוצים להתקרב.
מה שהכי אידיוטי זה שאם אדם יצטרך עזרה אני ישר אקפוץ לעזור לו אבל כשירצו לעזור לי אני אחשוב שזה מאינטרס- לאיזו רמה אני מגיעה...
תודה מראש למי שקורא, ורוב תודות למי שייעץ:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות