*ההורים שלי גרושים, אבא שלי גר בעיר אחרת ואמא שלי בעיר אחרת, אני גרה עם אמא והולכת לאבא לישון כל שישי שבת*
שמעתי את אבא שלי מדבר בטלפון ובמקרה סתם הייתי מול המראה והוא בסלון והוא לא ראה שאני שם, הוא דיבר עם חבר ואמר לו ״ילדים זו טעות ואם הבנות שלי היו גרות איתי לא יודע מה הייתי עושה״
הרגשתי באותו רגע שהלב שלי יוצא מהמקום, לא יכולה לתאר את ההרגשה בכלל, הרגשתי לא רצויה בבית שאהבתי..
תמיד ספרתי על אבא שלי שהוא האבא המושלם, מפנק, עוזר, תומך, מתקשר, אוסף, דואג, מביא ונותן הכל בשבילנו, זה נכון. הוא תמיד היה משכנע אותנו להישאר עוד ימים אצלו והיה בוכה כשהיינו הולכות
ופתאום הכל מרגיש לי שקר אחד גדול, בחיים שלי לא נפגעתי מבן אדם ככה
אני לא מסוגלת להסתכל על אבא שלי, זה קשה לי ואני גם לא מסוגלת לדבר איתו על ששמעתי, לא מאחלת לאף אחד לשמוע את אבא שלו אומר דבר כזה
אני מבינה שיש לו חיים מעבר אלינו, אבל אם הוא חושב שילדים זה טעות למה הוא הביא אותנו? ולמה הוא חושב שאם היינו גרות איתנו הוא היה סובל בזמן שהוא משכנע אותנו להישאר עוד ועוד?
להיות פגועה מהאיש שהכי אהבת והערצת בחיים, זה הדבר הכי כואב שיש..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות