אני נפגשת עם תרפיסטית פעם בשבוע, אחרי שהסכמתי לקבל עזרה בדיליי של יותר משנה. הייתי אמורה להתחיל טיפול נפשי לפני כמעט שנה וחצי בגלל סיבות כאלה ואחרות אבל באותה תקופה סירבתי לזה כי לא חשבתי שזה יועיל. וצדקתי. אחרי שיחה עם קב"ן לפני חצי שנה, התחלתי טיפול לפני כמעט 3 חודשים, אבל הקטע הוא שעכשיו יחסית אני במקום טוב יותר מבחינה נפשית, ואני לא רוצה לדבר על כלום ואני לא נפתחת בטיפול. גם כשיש משהו שמפריע לי או בעיה כלשהי או שאני מרגישה דברים לא טובים- אני לא רוצה לדבר עם התרפיסטית על הדברים שאני אמורה לדבר עליהם ואני תמיד מנסה למצוא נושאים חסרי פואנטה לחפור עליהם ותמיד מעבירה נושאים באלגנטיות. אני חושבת שיש משהו שמרתיע אותי מלהיפתח לבן אדם מקצועי (אבל גם בפני חברות/משפחה/אנשים קרובים אחרים קשה לי מאוד להיפתח). יש בינינו כימיה, והיא ממש נחמדה ואנחנו צוחקות הרבה אבל אני תמיד מוצאת את עצמי מעבירה שעה כשהיא מנסה לגרום לי להיפתח בכל מיני דרכים ולגרום לי לדבר על הדברים החשובים, ואני לא משתפת פעולה. אמא שלי חושבת שהטיפול כן עוזר, והיא גם אמרה לי שבפעם הראשונה שהיא נפגשה עם התרפיסטית היא ממש אהבה אותה, ומבחינת אמא שלי היא הבן אדם שיכול לעזור לי, וקשה לי להגיד לאמא שלי שהיא טעתה ושהטיפול הזה חסר תועלת. העובדה שאני צריכה ללכת לשם פעם בשבוע כבר מתחילה להעיק עליי, ואני תמיד מנסה למצוא תירוצים למה השבוע אני לא יכולה ללכת לטיפול. אני לא יכולה להכריח את עצמי לדבר, וקשה לי להגיד לאמא שלי שהטיפול הזה חסר תועלת ואני לא יודעת מה לעשות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025