לא מצליחה להתמודד עם העולם הזה יותר, החיים שלי כאלה ריקנים וחסרי משמעות

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, החיים שלי כאלה ריקנים וחסרי משמעות.. אני כלכך בודדה בעולם הזה, מרגישה כלכך לבד. מרגישה שאני כבר לא יודעת איך להתמודד עם הכל, פשוט אפסית.
השתחררתי מהשירות לפני תקופה קצרה, מצאתי עבודה שאני לא מצליחה להתקדם בה ובאיזור שלי פשוט אין עוד עבודות טובות. אני לא רוצה לסוע רחוק כי נמאס לי מאוטובוסים ונסיעות ארוכות כמו שנסעתי לשירות כל יום. יש בה אנשים טובים, השכר יחסית נמוך אבל נוח לי שם כי היא קרובה גם לבית והיא קלה יחסית. אבל אני מרגישה שבאלי לעבוד במקום אחר, אבל איפה? מה שיש לעיר שלי להציע זה או קניון ואני לא רוצה לעבוד שם כי אני רוצה גם לעבוד שישי שבת וגם כי אני אתפתה לאכול שם גאנק פוד שזה ממש ממש לא אופציה, או שזה מלצרות שאני מרגישה שזה גדול עליי ואני פחות מתחברת לזה.
לימודים כרגע פחות בתכנון, אני רוצה לנוח קצת מהשירות הזה. אפילו ללמוד אני לא יודעת מה אני רוצה, חשבתי על קלינאות תקשורת, נכנסתי לראות מה התנאי קבלה, ראיתי אותם, נבהלתי וישר יצאתי. כל חיי נעזרתי במורות פרטיות, איך פתאום אני אסתדר עם תואר ולימודים גבוהים לגמרי לבד? הציונים שלי בכלל לא בשמיים. לפחות סיימתי 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה. אבל פסיכומטרי איך אני אשרוד את זה? אני לא חכמה מספיק, אני כבר מכירה את עצמי. איך אני אצליח בחיים האלה בלי מקצוע? אני לא סגורה על מה אני רוצה, אין לי שום כישרון או דבר שאני טובה בו. אני אוהבת ילדים, אבל אני לא בטוחה שאני רוצה לעסוק במשהו שקשור לזה.
אפילו רישיון אין לי, אני לא יודעת איך ומאיפה להתחיל ללמוד את זה. אני מרגישה שפשוט גם בזה אני לא אצליח, ניסיתי לא לחשוב על זה ולהתחיל ללמוד ויהי מה אבל שוב התייאשתי כי לא הבנתי בזה כלום והרגשתי שזה גדול עליי.
אהבה.
אין מה לדבר על זה בכלל, אני בת 21 ועוד לא היה לי מישהו אף פעם, מי בכלל ירצה מישהי כמוני? בלי חברות, בודדה, בלי שום כישרון, בלי יופי, בלי רישיון?
ניסיתי כבר הכל כדי להשיג מישהו, אני יודעת שזה נשמע נואש אבל באמת שאני אובדת עצות. ניסיתי גם לעזוב אתזה לתקופה ארוכה ולא לחשוב את זה ולקוות שזה פשווט יגיע עם הזמן (כמו שתמיד אומרים "אהבה תמייד מגיעה ממקומות לא צפויים") אבל הבנתי שזה פשוט חרא, ניסיתי לצאת עם חברה לפאב והתחילו רק איתה, ניסיתי להתחיל ולשלוח רמזים לבנים שמצאו חן בעיני אבל הם דחו אותי, אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות עם זה ועם עצמי. נמאס לי להיות לבד. לא ביקשתי שיקטפו בשבילי את הירח או שיביאו לי כסף ומתנות, מה כבר ביקשתיי מישהו שיאהב אותי כמו שאני? זו בקשה גדולה מדי?


פשוט נמאס לי מהכל, אני לא מצליחה בשום תחום בחיים שלי לא משנה כמה אני מנסה אני תמיד יפול ותמיד אנשים יהיו מעליי.
אין לי מושג למה כתבתי את כל החפירה הזאת. אולי סתם כדי לפרוק או לקבל איזה שהיא חוות דעת.
ואם אין לכם מה לכתוב, אז עדיף שלא תכתבו כלום (כולל הצעות כמו ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר כי זה לא יקרה).