אני אודה מאוד למי שיוכל לעזור.
סיימתי השנה את כיתה יא׳ בדצמבר בערך הפכתי להיות מחביבת חבריי לבחורה שהם הכי שונאים. זו הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלי, הייתי בדיכאון קשה שגרר מקרים שלא ארחיב עליהם. אחרי חמישה חודשים של דיכאון וירידה דרסטית במשקל הכרתי את חבר שלי, ועכשיו אנחנו כמעט שלושה חודשים ביחד ואני מאושרת, הבעיה היחידה היא שהוא גר מאוד רחוק (שעה וחצי נסיעה) עם כל זה הוא חייל ולא מתאפשר לנו להפגש הרבה וכמו שאמא שלי קוראת לזה ״קשר וירטואלי״. חשבתי להפרד ממנו מיליון פעם, אבל האמת היא שאני מפחדת להיות לבד, כי אני לבד. אין לי חברות, הידידים הטובים שלי הפסיקו להפגש איתי כי יש לי חבר ועכשיו זו התקופה של החופש הגדול ואני לבד. אני בוכה בלי הפסקה ולא מצליחה לאכול, מאז דצמבר הורדתי 20 ק״ג ממשקלי וכשמצבה השתפר העלתי אותו עד למספר נורמלי, אבל עכשיו אני לא מצליחה לאכול שוב. ההורים שלי לא מרשים לי לעבוד, כי הם אומרים שזה לא למעמדי(למרות שאני לא מסכימה איתם), הם לא מרשים לחבר שלי לישון אצלי או להפך ולכן אני רואה אותו אחת לשבועיים. קשה לי להסביר כמה הוא הציל אותי מהתקופה הנוראית שעברתי, הוא היה המקום שאליו ברחתי כשהיה כ״כ קשה בביה״ס. עבר כמעט חודש מאז שיצאתי לחופש הגדול.. ואני לבד בבית. חבר שלי טס לשבועיים לחו״ל, אני מרגישה שאני אשתגע, אין לי אף אחד, אני לא יודעת מה לעשות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות