לא מפסיק לחשוב עליה... אני סתם בכיין שלא יודע איך לעבור הלאה

שלום,
קוראים לי עמית ומצאתי את האהבה של החיים שלי.
פגשתי אותה לראשונה שהייתי בן 14, למדתי גיטרה והלכתי לשיעורי תאוריה למוזיקה בנוסף לשיעורי הגיטרה. אני זוכר את היום הזה טוב מאוד, היא הגיעה באיחור, לא ידעתי מי היא, לא ידעתי בת כמה היא, אבל פשוט רציתי להסתכל לה בעיניים, פשוט רציתי להיות איתה.
לא באמת קרה משהו באותו יום, סתם הדלקות תמימה. שנתיים לאחר מכן כבר הייתי עם החברה הראשונה שלי, לא, לא אותה האחת שפגשתי בשיעור המוזיקה, מישהי אחרת אבל גם אותה אהבתי, אהבתי כל כך חזק שהפרידה שלנו אחרי שנתיים וחצי הייתה אחד הדברים הכי קשים שחוויתי בחיים שלי.
חצי שנה לאחר מכן קרה משהו שלא חשבתי שיכול לקרות, אני ואותה הילדה משיעור המוזיקה התנשקנו.
אני צריך קצת לחזור אחורה, יצא לי להכיר אותה אחרי שיעור המוזיקה, לאחר שנרשמתי לתנועת הנוער בישוב שלנו, היא הייתה שתי שכבות מתחתי אז לא היינו כל כך קרובים, אבל אחרי ששנינו נכנסנו לשכבה הבוגרת של התנועה אז הכרנו יותר טוב, והתקרבנו עם הזמן.
בקיצור מהיום שהתנשקנו, קחו שנתיים וחודש קדימה, אלו היו השנים הכי יפות בחיים שלי. אחרי כל הזמן הזה נפרדנו, בגלל המון ריבים קטנים, בגלל שהיא מתקרבת לדת, בגלל שהיא החליטה שהיא לא אוהבת אותי יותר.
לא משנה מה הסיבות... מה שאני באמת לא מבין זה את עצמי, עברה כבר חצי שנה מאז הפרידה ואני לא מפסיק לחשוב עליה, אני לא מפסיק לחלום עליה, אני לא מפסיק לבכות בלילה בגלל העובדה שאני יודע שהיא לא איתי יותר.
בחצי שנה בזאת קראו הרבה דברים, היא הספיקה למצוא חבר חדש (גם הוא מתחזק כמוה, הם כבר 2-4 חודשים ביחד אני ממש לא סגור על זה) ואני הספקתי לצאת עם שתי בנות ולהבין שאני לא רוצה לצאת עם אף אחת חוץ ממנה. אני אפילו לא יכול לשכב עם מישהי אחרת... אני לא יכול לעשות כלום.
אני לא יודע איך להתמודד, אני לא יודע מה לחשוב, אני לא רוצה להתחיל עם אף אחת.
יש לי חבר שאומר שהבעיה שלי זה שאהבתי אותה ללא הגבלה, שכל הקלפים היו אצלה ובגלל זה איבדתי אותה. אני לא יודע אם הוא צודק, אני לא יודע אם הוא טועה.
אני רק יודע שכואב לי הלב כבר חצי שנה.
אני מכיר את האתר הזה כבר הרבה זמן, אני אפילו מגיב פה לאנשים. הפוסט הזה הוא יותר לפרוק מאשר ייעוץ כי אני לא יודע מה אפשר להגיד במצב הזה. אני לא טיפש, אני יודע שאני צריך לעבור הלאה, אני יודע שאני צריך לנסות, אני יודע שאני צריך להתקדם.
אני אפילו יודע שאולי אנחנו לא מתאימים, שיש עוד בנות כמוה בחוץ, אולי אפילו יותר טובות. אבל, זאת ההרגשה, אני לא מפסיק לאהוב אותה, אני פשוט לא מפסיק...

שחכתי לציין שחודשים לאחר שנפרדנו כן ניסיתי לחזור, נסעתי שעה ומשהו דרומה מהבית שלי בשביל לפגוש אותה, עם זר פרחים וגיטרה.. השיר שהיא הכי אוהבת "עטור מצחך" ולצערי היא אמרה לא.. אז נסעתי חזרה.

אני אישית חושב שאני סתם בכיין שלא יודע איך לעבור הלאה. שוב, זה יותר לפרוק מטען משאר לבקש עצה כי אני לא יודע איזה עצה יכולה לעזור לי לעבור הלאה...
אני סתם אשמח לשמוע מה אתם וחושבים על זה..