לפני שנה וחצי הבנתי שאני לא נמשכת לבנים, הכחשתי את זה ואף פעם לא הייתה לי מערכת יחסים רצינית עם גבר, לא היה לי עניין בזה ואני בארון די הרבה זמן, אין לי הרבה חברים לשתף ואם אצא מהארון בפני חברה טובה שלי היא לא כל כך תקבל את זה והיא כבר חושדת שאני כזו (היא אמרה לי שאני אף פעם לא מסתדרת עם גברים וזה מעורר חשד). המשפחה שלי די פרימיטיבית, דוד שלי הומו וכשהוא יצא מהארון סבא וסבתא שלי ניתקו איתו קשר למשך כמה שנים, ההורים שלי חושדים שאני לא נמשכת לגברים הם אומרים לי-״את לא הבאת חבר הביתה ובגילך זה אמור להיות נורמלי לדבר עם גברים ולהתאהב בגיל הזה.״ ואבא שלי אמר מילים שפגעו בי נורא ובכיתי כל היום בגללם בעיקר את המשפט הבא-״אם את באמת לסבית, את לא תשארי בבית״ אמא שלי קצת יותר מקבלת את זה כשדיברתי איתה על מצעד הגאווה והקהילה הגאה מכוון שאח שלה הומו, אני תמיד מכחישה את זה ואומרת להם שאני בוודאות נמשכת לגברים ואני לא אמשך לבנות גם בעתיד (שקר מוחלט), אני באמת לא יודעת אם לספר לאבא שלי ולאח שלי שהדעות שלו דומות לדעות של אבא שלי, כנראה אצא מהארון רק כשאעזוב את הבית. אני רוצה משפחה וילדים, אבל אני לא יכולה לראות את עצמי עם גבר ואני לא רוצה להמשיך לשקר לעצמי בעיקר ולסובבים אותי, אני בוכה כל הזמן שאני משתיקה את זה בפנים ואני רוצה לפגוש אנשים מהקהילה אבל אני לא יכולה, אני פוחדת שזה יצא החוצה ואני כן רוצה לספר למשפחה, שיפסיקו לטפח ציפיות שאני אתחתן עם גבר, זה מדכא אותי יותר. מה אני אמורה לעשות? לצאת מהארון בזמן הקרוב?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות