היי, אני בן 18 לפני מספר ימים סיימתי תיכון ועכשיו אני בתקופת המתנה לגיוס.
הייתי מגדיר את עצמי כאחד שלא חסר לו חברים אך עדיין לא מספיק.
אני כלוא בתוך מחזור משעמם ובודד.
לפני שאני אתחיל אני רק אגיד שהחיים שלי די טובים חוץ ממה שאני אספר עכשיו. אני מצליח מאד בלימודים ואני מועמד לתפקידים מהבכירים ביותר בצה"ל, אני אוהב את החיים שלי ואני רק משתוקק לעתיד שיבוא!
בכל מקרה, לפני כמה ימים התוודאתי לנערה שאני אוהב מכיתה ה' שאני רוצה אותה. (אנחנו ידידים הכי קרובים שיש כבר כמה שנים) אפילו ניסיתי לנשק אותה. אבל היא כמובן סירבה.
הקשר שלנו עכשיו די טוב אם כי מרגיש לי צבוע. כי נוגעת בי יותר, מתחבקת איתי יותר, וכאילו מדברת איתי יותר. אך אני מרגיש שזה צבוע. (לא יודע למה).
בכל מקרה, אני מרגיש בודד מאד, כל זוג שאני רואה אני נכנס לדיכאון ופשוט כואב לי בלב. אני מרגיש שאני לא אמצא אהבה טובה יותר ממנה כי אני באמת אוהב אותה- היום הייתי מתחתן איתה אם הייתי יכול.
אני מרגיש מפוספס, שאני לא אצליח למצוא אהבה אמיתית בחיים כמו שאני אוהב אותה. וזה פשוט מדכא אותי. מרגיש כל כך מוכן לקשר רציני ואמיתי שמבוסס על אהבה אמיתית שזה פשוט מעצבן אותי וגורם לי לתהות מה לא בסדר בי? למה היא לא רוצה אותי?
באמת שאין שום דבר אחר שמניע אותי לרצות חברה, אני כבר לא בתול ואני כבר התנסתי בהכל. אני באמת באמת רוצה אהבה. רק אהבה.
מה אתם הייתם מציעים לעשות כדי לצאת ממעגל הכלום הזה? ששוב, אין לי יכולת להכיר בנות חדשות עד עוד מספר חודשים. ואני התחלתי להתאמן מרוב חוסר מעש כך שזה לא הפיתרון.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025