שלום, קוראים לי נעה ואני בת 17. יש לי אחות בת 10, בכיתה ד' (הכי קטנה במשפחה). לפעמים אני מרגישה שאמא שלי יותר מדי מפנקת ומתייחסת אליה כמו לתינוקת. למשל, כשהיא הולכת לחכות לאוטובוס אמא שלי חייבת ללוות אותה, גם אם אחותי צועקת עליה שתפסיק היא מסתכלת מרחוק לראות שהכל בסדר. והתחנה היא 2 צעדים מהבית! או למשל כשיש אוכל בסיר מוכן, וכל מה שצריך זה פשוט לקחת צלחת ומזלג ולשים בצלחת- אמא שלי חייבת לבקש ממני "תשימי לאחותך הקטנה אוכל". וכשאני אומרת שהיא מספיק גדולה בשביל לשים בעצמה, אז אמא שלי ישר מתעצבנת ושמה לה. או למשל כשאחותי מפילה משהו ומלכלכת (לפעמים בכוונה!), אני אומרת לה לנקות מהר, היא מתעלמת ממני כמובן ואמא שלי שרואה את זה ישר רצה ומנקה אחריה. לא נותנת לה להזיז אצבע. או למשל כשאחותי מציקה לי, מרביצה לי, מקללת אותי ועוד מול אמא שלי, ואז אני צועקת עליה או דוחפת אותה מעצבים (היא יכולה להיות ממש מעצבנת לפעמים ולהוציא אותי מדעתי!) אמא שלי ישר מצדיקה אותה וקוראת לי חולת נפש ועם בעיות התנהגותיות ושאני צריכה להיות בפנימייה. היא לפעמים אפילו מרביצה לאמא שלי וצועקת עליה, ואמא שלי היא כמו סמרטוט אחריה! אני לא מבינה אם באמת אמא שלי מפנקת אותה יותר מדי, או שאני סתם מגזימה וככה זה בהרבה משפחות. מה אתם חושבים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות