אני וחבר שלי ביחד מעל לשנה ואנחנו היינו ידידים טובים וגם היינו מאוהבים אחד בשני במשך שנה שלמה לפני זה.
אני מרגישה מאוד מאושרת כשאני איתו ורוצה להיות איתו כל הזמן.
כשאני לא איתו אני מרגישה קצת עצובה, וחרדה.
אני חייבת לציין שפעם הרגשתי ככה כל הזמן לפני שהכרתי אותו ושום דבר לא עזר. עכשיו הוא עוזר. גם הייתי מאוד בדיכאון וחרדות, הזנחתי את עצמי מאוד הייתי פשוט שבר כלי לא טיפחתי את עצמי לא עניין אותי שום דבר בכיתי כל יום.
ככל הזמן שעבר שהכרתי אותו התחלתי לטפח את עצמי גם חיצונית וגם פנימית בעיקר בישבילו ולהפוך לאדם פתוח, מאושר וחברותי יותר.
אנחנו נפגשים 3 פעמים בשבוע, נגיד יום שני או רביעי אחרי בית ספר ועוד פעם אחת לכול הסופ"ש (שישי אחרי בית ספר+שבת הוא נישאר לישון)
וגם מדברים הרבה בימים שאנחנו לא נפגשים.
הבעיה, שאם קורה משהו שמפריע ל3 ימים האלו (נגיד יוצא מצב שניפגשים רק פעם אחת בשבוע, בלי סופ"ש) זה מאוד מעציב מכעיס אותי!
לדוגמא יוצא השבוע הזה שניפגשנו רק פעם אחת ולא נוכל יותר, ושבוע הבא נוכל להיפגש רק פעמיים (שני ורביעי בלי סופ"ש) ולו זה לא מפריע ולי זה ממש כן ואני לא יודעת מה לעשות כי אני לא שולטת על מה שזה גורם לי להרגיש.
שישי הזה אלך ליום הולדת של ידיד ושישי הבא ליום הולדת של ידיד אחר
ואני מפחדת שאני ביכלל לא אהנה ואתחרט שבאתי ביכלל ורק ארצה להיות עם חבר שלי.
אני כל הזמן מחפשת את תשומת הלב שלו בבית הספר באופן קבוע. אם הוא לא מתייחס אליי הרבה זמן לדוגמא כמה שעות אני מתחילה להיבהל ולהיות עצובה.
אני חייבת לדעת מה הוא עושה ואיפה הוא נמצא כל הזמן.
אני מרגישה שזה לא בריא והרבה פעמים הוא גם פוגע בי ואני רוצה להיפרד ממנו ואני פשוט לא יכולה גם כשהוא עושה דברים ממש רעים.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות