היי אסקפיפל,
רציתי לפרוק מה שיושב לי על הלב ולהגיד שאני די מאוכזבת וקצת מיואשת מעצמי.. לפני מספר ימים מלאו לי 23 ויצאו לי מחשבות על הזמן שהתבזבז מאז שהשתחררתי, אני זוכרת את השחרור כאילו הוא היה אתמול ותוהה לאן כל הזמן הזה רץ ומה עשיתי איתו..ואיך העצלנות שלי דפקה אותי. עד לא מזמן לא הבנתי את זה, אבל אני כן גאה בעצמי שכן עשיתי פסיכומטרי ומועדפת וניסיתי לשפר בגרות, מה שאני כועסת זה שלא השקעתי ואת הציונים קיבלתי בהתאם ועכשיו עושה את זה שוב. זה לא רק הלימודים זה גם חיי האהבה והחברות שלי..בחורים שרק עכשיו הסתכלתי אחורה והבנתי שכמה הם ילדותיים ומה שהם חיפשו זה רק מין ואני שמחה שתמיד ידעתי לעצור את זה..השיפור היחידי שאני כן רואה זה יותר ביטחון, יותר חברותית עם אנשים, משהו שהיה לי מאוד קשה אבל עדיין יש לי את זה, זה נובע מפחד קהל, מספיק שאני עם 5 אנשים ברגע שתצומת הלב מופנת אליי אני נהיית אדומה והלב שלי דופק.
עוד משהו, כל הזמן הזה ש"למדתי" לפסיכומטרי ולבגרות ועכשיו עוד בגרות לא עבדתי, וגם מה שעבדתי, לא הצלחתי לחסוך וכרגע אני בת 23 בלי חסכונות ובכללי אני מאוד עצלנית. כרגע כלכלית אני נשענת על ההורים שלי וכן מהחיסכון של הלימודים שבם חסכו לי. הם מאוד רוצים שאני אלמד אני רק מקווה שכל מה שאני עושה זה לא לחינם כי שובתמיד אני מוצאת את עצמי מזלזלת..קשה לי לשבת ללמוד, תמיד אני אמצא משהו אחר לעשות. חוצמיזה..אני מרגישה קצת ריקנות..אחרי שאני אסיים את הבגרות הזאת, אני מתה להתחיל לגלוש, לחזור לעשות ספורט , לפני כמה שנים הייתי מתנדבת בגמ"ח והייתי רוצה לחזור לזה, גם בא לי לטוס..אבל הכל ניראה רחוק לי כי אם אני עדיין בתחום ההמכינה לתואר(הבגרויות שאני עושה) אז אני אעשה את התחביבים תוך כדי שאני חושבת על המבחן ואני לא ארגיש בנוח..כל כך מבואסת ועצוב לי.. כל כך מקנאה בבני 21-20 שרק השתחררו וכבר מתחילים בלחסוך כסף והייתי עושה הכל כדי להתחלף איתם או לחזור להיות בת 20לעשות delete ולהתחיל הכל מהתחלה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות