אין לי הרבה חברים. הייתי חברה של "כולם" בבית ספר והייתי איתם בהפסקות ובקבוצות בוואצאפ אבל הרגשתי לבד ועברתי כל מיני דברים ולא היה אף אחד שם בשבילי אז החלטתי להתנתק מהם. בכיתה יא הגעתי לבית ספר והייתי יושבת בהפסקות לבד ותמיד לבד לא היה לי ליד מי לשבת בכיתה אפילו.. אחר כך התחברתי עם ילדה אחת. נהיינו חברות והבנו אחת את השניה , היינו ב"אותו ראש". אבל לא באמת הרגשתי שהיא חברה טובה ממש ממש..פשוט חברה.. וכן התייעצתי איתה על דברים למרות שהיו בינינו הבדלים שגרמו לי להרגיש לא בנוח משום שאני מישהי שהיו לה חיים לא ממש טובים אני לא רוצה לפרט לעומתה שהיא מישהי שקיבלה הכל בכפית של זהב..לא חשוב, אז היה לי יום הולדת 18 לפני חודש והיא שחכה לגמרי, אחר כך אחרי יומיים מישהי מהכיתה אמרה לה והיא אמרה לי סליחה ואמרתי שסלחתי אבל לא באמת כי היה לי חרא ביום הולדת ובכיתי והרגשתי הכי לבד שיש. וגם יש הרבה דברים בה שמכעיסים אותי אבל לא רציתי להתנתק ממנה כי אז אני באמת יהיה ממש לבד, והייתי שם, וזה חירפן אותי.. היא לא קנתה לי מתנה ביום הולדת ועכשיו לה יש יום הולדת בסוף החודש ואני ארגיש לא טוב עם עצמי אם אני לא אקנה לה מתנה אבל מצד שני אני לא רוצה לקנות לה כי היא לא קנתה לי, היא אשכרה שכחה ולא מאחלת לאף אחד יום הולדת כזה מבאס..
גם בלי קשר אני מישהי שבשביל חברה שלה תעשה ה כ ל שתתקשר אליי באמצע הלילה לא משנה מה אני אבוא.. ואני פשוט לא מרגישה שזה אותו הדבר אני לא מקבלת מה שאני נותנת ואני מקווה מאוד שבצבא אמצא חברות אבל כבר איבדתי אמונה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות