זה לא איזה משהו של התקופה האחרונה.. זה כבר כמה שנים ככה
אני אנסה לתאר קצת מה שאני מרגישה: יש ימים שאני בעניים ושמחה ואופטימית מאוד, מדברת מלא עם אנשים וחברים, נפגשת ויוצאת ואפילו יוזמת דברים (בדרך כלל אחרים יוזמים ואני מצטרפת). ויש ימים שאני מרגישה ההפך, זה לא דיכאון, אבל אני מרגישה שבא לי להיות עם עצמי, אני מרוחקת ולא הכי בא לי לדבר עם אנשים ואפילו מתחברת לווטסאפ ולא עונה להודעות, לא קוראת הודעות בקבוצות.. לפעמים המצב רוח הזה קשור לסביבה, נגיד אם קרה איזשהו משהו שהשפיע על זה.
אפילו חברות טובות שלי לא יודעות על זה בכלל, כשאני מעדיפה להיות עם עצמי אני מתרצת תירוצים מפה ועד הירח, כבר יש לי לקסיקון כזה שלם וזה בא לי די בטבעיות. אבל יש תקופות שבא לי להיפגש ומאוד כיף לי ואני יכולה כמה ימים לעשות דברים וכמעט לא להיות בבית, אבל אחרי התקופה הזאת מגיעה תקופה של יותר התבודדות לבד עם עצמי ופסימיות. אני מרגישה קצת משוגעת כי לאף אחד שאני מכירה אין דבר כזה שהוא מעדיף להיות לבד בבית מאשר עם אנשים, והוא מרגיש פתאום חסר שמחת חיים. בתקופה הזאת זה יותר ימים רעים מאשר טובים ואני חושבת שאולי אני הזוייה או שיש לי איזה משהו אחר. אני די בטוחה שזה לא דיכאון, כי דיכאון זה הרי משהו קבוע ולא ימים ככה וימים ככה
וחוץ מזה יש הרבה רגעים שאני תופסת מעצמי בנאדם חיובי ומאושר מהחיים.
מה יש לי? למה אני כזאת? השתגעתי ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025